"אני רוצה להזמין אתכן לטייל בדמיון שלכן.

אני מזמינה אתכן לשבת /לשכב היכן שנוח לכן, לעצום את העיניים, אתן יכולות לעצום את העיניים?

לנשום נשימה עמוקה אל הלב.

לשאוף פנימה את כל התחושות והרגעים השמחים שהיו לכן היום ולשחרר בשאיפה החוצה את

לנשום את האוויר הנעים, את הריח…

התחושות הלא נעימות שהיו לכן היום.

שוב, לנשום נשימה עמוקה אל הלב.

נכווץ אגרופים חזק בידיים ונשחרר, נכווץ שוב אגרופים חזק בידיים ונשחרר.

נזיז את כפות הרגליים קדימה ואחורה בצורת פוינט ופלקס.

שוב נזיז את כפות הרגלים.

נכווץ את הגוף לתנוחת עובר ונתיישר, שוב נכווץ את הגוף לתנוחת עובר ונשחרר.

אני מזמינה אתכן לדמיין שאתן עומדות מול דלת.

אתן פותחות את הדלת ואתן מגיעות למקום קסום, צבעוני.

אתן מרגישות את הצבעים….

ומתוך כל הצבעים אתן רואות מתקנים, תבחרו לכן מתקן עליו אתן עולות.

זה יכול להיות מתקן אחד, זה יכול להיות שני מתקנים כל מה שעולה בדמיונכן.

תעלו על המתקן, תרגישו כמה נעים להיות שם, אתן יכולות לעלות עליו שוב ושוב.

ועכשיו, אני מזמינה אתכן לרדת מן המתקן ולחזור אל הדלת ממנה נכנסתן ולחזור אליי, אל המציאות.

אל הצהרון שלכן, אל הבית, אליי".

כאשר כל אחד חוזרת לעולמה. אני שואלת כל אחת:

מה היא ראתה? מה היה צבע הדלת אליה נכנסה? אלו צבעים ראתה? על איזה מתקן עלתה? האם

זהו היה מתקן אחד, שניים?

להדגיש איזה כיף היה לעלות על אותו המתקן. איך זה מרגיש לדמיין?