תהליך דמיון מודרך ללמידה יפעת לונדון:
עכשיו כשאתה יושב על הכיסא, אתה מוזמן לקחת נשימה עמוקה, ולשחרר את האוויר לאט, לאט, ועם כל נשימה נוספת, אתה יכול לשים לב לכפות הרגליים המונחות על הרצפה, לשים לב לשוני בין כל כף רגל, האם כף רגל אחת רפויה יותר? אתה מוזמן לקחת נשימה נוספת ולשים לב למגע של הגב עם משענת הכסא, לשים לב היכן מונחות כפות הידיים, להיכן הן פונות, כלפי מטה? או אולי כלפי מעלה?
אתה לא חייב לשים לב לבגדים המונחים על גופך, לתכשיט כלשהו שאתה עונד, אתה מוזמן להרגיש קל וחופשי, ועם כל נשימה ונשימה אתה יכול לשים לב לכתפיים שעולות ויורדות, לאוויר הנכנס ויוצא.
וכשאתה שם לב לקולות שבחדר, לתקתוק של שעון, רעש של מזגן, מכונית חולפת בחוץ, אתה יכול לשמוע את הקולות הפנימיים שלך, הקולות העולים מתוך בגוף שלך…
וכשאתה מרגיש את האוויר שנכנס ויוצא ושומעת את הצלילים שבחדר, אתה יכול לאפשר לתחושה של רפיון להציף אותך, וככל שאתה מאפשר לתחושה זו להציף את גופך, כך אתה שלו יותר ויותר, וזה אומר שגם אם לא תשים לב לכל מילה שאגיד, הלא – מודע שלך, ידע לפרש את המילים שאני אגיד וליצור סמלים ותמונות, שיהיו בעלי משמעות עבורך. לכן, אתה לא צריך לשים לב לכל מילה, אתה יכול פשוט לשים לב לאוויר שנכנס ויוצא וליהנות מכמה רגעים של שקט פנימי ועכשיו אתה יכול להתחיל להיזכר בפעם בה הרגשת שקט ושלווה, אולי כששכבת במיטה והיית שנייה לפני הרדמות, או אולי בפעם בה נכנסת לאמבט מלא במים חמים ונעימים, או אולי בפעם בה ישבת על חוף הים ובהית בשקיעה יפיפייה…
אני מזמינה אותך להרגיש רפוי אף יותר ולדמיין שביל רחב ומרוצף אבנים אפורות כשמשני צדדיו עצי זית מקסימים וביניהם דשא ירוק ורענן, ובדשא רקפות ורודות וכלניות אדומות.
אתה מתחיל ללכת בשביל, ומסתכל על כל היופי שמשני הצדדים, מריח את ריח הפריחה, שומע את משק כנפי הפרפרים, אתה שם לב למוסיקה חרישית חרישית שמתחילה להתנגן באוויר, אולי זה שיר שאתה אוהב במיוחד?
ככל שאתה מתקדם בשביל אתה שומע את השיר המתנגן אף יותר… אתה מגיע לחמש מדרגות עולות, משני צידי המדרגות צמחייה טבעית ומרהיבה ביופייה, שלל של צבעים וריחות. אתה עולה מדרגה אחת והשיר שברקע מתחזק, ואתה נעשה יותר רפוי, ואתה עולה מדרגה נוספת והשיר מתחזק, ואתה נעשה רפוי אף יותר, אתה עולה מדרגה שלישית, שומע את השיר ברור יותר, רפוי יותר ויותר, עולה מדרגה רביעית וממשיך לשמוע את השיר, עכשיו אתה מריח ריח מוכר, ריח שמזכיר לך תקופה נעימה בחייך, כל איבר בגופך רפוי ונינוח, אתה עולה למדרגה החמישית, עכשיו השיר נשמע בברור ובעוצמה שהכי נעימה לאוזנייך.
הריח מתחזק וגם הוא נעים אף יותר, תחושה חמימה ונעימה בכל אברי גופך, וככל שאתה מודע לתחושה זו אתה יכול לשים לב לתהליך הנשימה, כשאוויר נכנס אתה יכול להרגיש באנרגיה הזורמת לתוך גופך מקצות אצבעות הרגליים, לאורך שתי הרגליים, אזור האגן, הבטן התחתונה, הבטן העליונה, הסרעפת, הצלעות, החזה, הלב, לאורך הזרועות עד קצות אצבעות הידיים, חזרה לכתפיים, לצוואר, לראש, לפה, לאף, לאוזניים, הכל רפוי, העפעפיים מונחים בעדינות על העיניים, הלסת שמוטה ורפויה כך שהפה מעט פתוח, ועם כל נשיפה משתחרר כל לחץ ומתח שאתה רוצה לשחרר.
ואתה יכול לשים לב לחזה שעולה ויורד ולכתפיים שעולות ויורדות ועם כל נשימה להיכנס אף יותר לעולם הפנימי שלך. אתה מוזמן להיות מודע לתחושה הנעימה בגוף, ולתת לה להתפשט, לשים לב לצבע שלה, לגוון, האם בהיר או כהה?
ועכשיו כשאתה נמצא במעלה המדרגות, אתה יכול לראות בעיני הדמיון שלך מקום יפה בטבע, מרבד של דשא ירוק דק דקיק עם פרחים לבנים קטנטנים שזורים עליו, ואתה מבחין בשביל המוליך לבית עץ קטן ויפה, אתה נכנס לבית ובתוך הבית חדר ספון עץ, הטמפרטורה בחדר בדיוק מתאימה לך, הכל שלו, ובמרכז החדר פסנתר כנף לבן, מהסוג שתמיד חלמת עליו, ואתה יודע איזה תחושה מדהימה זאת תהיה לנגן בפסנתר הזה, אתה מתחיל להתקרב לפסנתר וככל שאתה מתקרב אתה מתחיל להרגיש את הכח שלך, את העוצמה שלך, אתה מתיישב ומתחיל לנגן…וכמנהג המוסיקאים, הפסנתרנים, אתה מביא לידי ביטוי את כל הכלים שלמדת, את כל היכולות, את כל מה שהפנמת במהלך כל שנות הלימוד שלך, את הדמיון והיצירתיות שלך, את הרגישות שבידיים, את נגיעת המוסיקה בנבכי הנשמה, והכל, אבל פשוט הכל מתחבר לפאר של יצירה אחת, ואתה מנגן בהתלהבות, בשטף, בעוצמה ובעיקר באהבה גדולה.
אני יודעת שאתה מנגן
שאתה אוהב לנגן
אני גדלתי בכפר חיים
אני אהבתי לנגן
אני עדיין אוהבת את זה

אז הייתי רוצה שתשב בכסא הנח הזה, כשאני אדבר אליך
אני אומר לך הרבה דברים
אבל זה לא יהיה על מוסיקה
מכיוון שאתה יודע יותר ממני על מוסיקה
וזה לא מה שאתה רוצה
( למיידע נוסף שיפור יכולות למידה ,מיומנויות למידה ואסטרטגיות למידה בעזרת nlp מוזמנים לחפש בתיבת החיפוש באתר)
עכשיו, כשאני אדבר,
ואני יכולה לעשות זאת כל – כך בנינוחות
אני רוצה/מקווה/מאמין שאתה תוכל להקשיב לי בנינוחות
כשאני מדברת על מוסיקה

וזה מוזר לדבר עליו.
זה יכול לגרום למי שישמע להיות סקרן,
למה לדבר על מוסיקה?
מישהו למד אוסף של תווים, הוא יכול לקוות
שהם יהיו למנגינה, להאמין שהם יהיו למנגינה
ויהפכו ליצירה מוסיקלית
שתתן לו תחושת סיפוק על ידי זה שהוא ייהנה,
וגם אנשים אחרים ייהנו מלהקשיב לה.

היד מנגנת את התווים, ואין יותר מדי קושי בלעשות זאת
בגלל המנגינה שמתנגנת בראש,
ואת ההנאה שיש בלנגן יצירות

התו הקטן הזה, של התחלת לימוד היצירה, זה כמו לזרוע זרע באדמה,
שלאט לאט מתחזק,
שולח שורשים עם ריסים,
עכשיו אתה אולי לא יודע מהם הריסים האלו,
אבל הריסים האלו הם דברים שעובדים כדי לעזור
לזרע לגדול, לדחוף אותו מעלה מעלה באדמה,
שינבוט, ואתה יכול להקשיב לו, כך שאני אמשיך לדבר,
ואתה יכול להמשיך להקשיב, לתהות,
ורק לתהות מה אתה יכול באמת ללמוד.

וכאן נמצאים העט, המחברת וספר הלימוד שלך,
עם כל החומר שאתה צריך ללמוד,

אבל כשמדברים על הצמח
זה צומח ומתחזק כך כך לאט
אתה לא יכול לראות את זה גדל,
אתה לא יכול לשמוע את זה גדל,
אבל זה גדל ומתחזק
העלה הראשון מציץ על הגבעול
שערות דקיקות שמופיעות על הגבעול
מופיעות גם על העלים – בדומה לריסים על השורשים
הם לבטח גורמים לצמח להרגיש טוב מאד,
כמו שההרמוניה גורמת למלודיה להישמע טוב מאד
אם אתה יכול לחשוב על צמח כעל תחושה
או על יצירה מוסיקלית מושלמת שאתה מנגן כעל תחושה
ואז אתה לא יכול לראות את זה גדל,
אתה לא יכול להרגיש את זה גדל,
אבל עלה נוסף מופיע,
על הגבעול הקטנטן של הצמח
ואז עוד אחד, ועוד אחד
אולי, וזה אם אדבר כמו שילד מדבר,
אולי השיח מרגיש נינוח ושליו
כל יום הוא גדל, וגדל וגדל
וזה מרגיש כל כך נעים לו ורגוע ניר
להסתכל עליו גדל

בלי לראות אותו גדל, בלי להרגיש אותו גדל
פשוט לדעת שהוא הולך וגדל, הולך ומשתבח
ונהיה חזק יותר מיום ליום
והוא הגיע למטרה שלו

בדיוק כמו שהיצירה שאתה מנגן
אתה מנגן כל פעם והנגינה שלך משתפרת
אתה לא תמיד שם לב לשיפור המיידי
ולפעמים זה נשמע מונוטוני ומשעמם לחזור שוב
ושוב על אותו התו, על אותו החלק,
ואתה לא שומע את זה שלם
יחד עם זאת, בלי להרגיש
אתה פתאום שומע את עצמך מנגן יצירה מושלמת
ומגיע למטרה שלך

וגם כשאתה לומד למבחן, או משתמש במחשב,
אתה מתחיל מההתחלה
בלי להבין לאן זה מוביל
או מה זה ייתן לך
כי יש לך מטרה שקבעת לעצמך,
זה נבנה לאט, לאט
חודר במודע או שלא במודע
ובלי לשים לב, אתה יודע יותר ויותר

וכך, כל פעם שאתה צריך ללמוד למבחן, או להכין שיעורי בית
אתה זוכר את תחושת הנגינה
זוכר את העוצמה שלך, וכמה זה טבעי עבורך להשתמש בנחישות שלך, באהבה שלך לדבר.

עכשיו,
אתה יוצא מהחדר ומבית העץ הקטן והולך בשביל המוקף דשא דקיק וירוק בהיר משני צדדיו ומגיע לחמש המדרגות.
מריח את הריח הנעים שהיה קודם, שומע את השיר בדיוק בעוצמה הנכונה…
אתה מתחיל לרדת במדרגות, ועם כל מדרגה אתה מתחיל להרגיש ערני יותר,יורד למדרגה הרביעית, המוסיקה נחלשת, מדרגה שלישית, החושים מחודדים יותר מדרגה שנייה, מדרגה ראשונה, ואתה לוקח מהתהליך את כל מה שטוב, ויעיל עבורך, זוכר מהתהליך את הדברים שמשמעותיים עבורך, כמו תחושת הרפיה, עוצמה פנימית, אהבה, נחישות להגיע למטרה.

ועכשיו, אתה מאפשר למודעות לחזור חזרה לגוף, חוזר חזרה רענן, כמו אחרי שינה טובה,
מזיז את כפות הרגליים,
את כפות הידיים
מניע את הראש מצד לצד
אחת שתיים, פותח עיניים

עכשיו כשפתחת את העיניים, אתה יכול לשים לב לתאורה בחדר, לשמוע את הקולות, שלי, שמחוץ לחדר, להריח את הריחות שבחדר, לשים לב לתחושת הנשימה, לאוויר שנכנס ויוצא, לכתפיים שעולות ויורדות…
ועכשיו שחזרת למודעות אתה יכול לשים לב מה היה משמעותי עבורך במהלך התהליך?
תמונות שראית, דברים ששמעת, או אולי תחושת ההרפיה הנעימה שהרגשת?

תהליך זה על שיפור יכולות למידה בעזרת דמיון מודרך נכתב ע"י יפעת לונדון