מחקר בתחום ה-NLP

המחקר שאני עשיתי בדק מניפולציה ספציפית , לשימוש ספציפי בשינויי בתת מאפייני החוויה של המאפיין הויזואלי

לתתהמאפיין שאני בדקתי קוראים גודל האובייקט.

להלן תקציר המחקר

במחקר זה עיקר ענייני בבדיקת מניפולציות ספציפיות של וויזואליזציה והשפעתן על הזיכרון בקרב סטודנטים. פרדיגמת המחקר שיושמה במחקר לעיל היא הפרדיגמה הכמותית, כאשר מערך המחקר הוא ניסוי. ראשית חולקה אוכלוסיית המדגם ל-4 קבוצות בנות 30 משתתפים כל אחת. כל קבוצה קיבלה מטלה מניפולטיבית כדלקמן:

קבוצה א' – קיבלה הנחיה לדמיין את האובייקטים כגדולים מאשר גודלם הטבעי.

קבוצה ב' – קיבלה הנחיה לדמיין את האובייקטים כקטנים מאשר גודלם הטבעי.

קבוצה ג' – קיבלה הנחיה לדמיין את האובייקטים בגודלם הטבעי.

קבוצה ד' – לא קיבלה הנחיה כיצד לדמיין.

כאמור, המטלה המדוברת היא זכירת אובייקטים מתוך רשימה. כל אחת מהקבוצות קיבלה בדיוק את אותה רשימת אובייקטים עליה היה לזכור. מספר האובייקטים הוא 30. משך זמן לביצוע המטלה הוא 3 דקות.

טרם מתן ההנחיה לכל קבוצה, החוקר נתן למשתתפים רקע לגבי מטרת המחקר והסבר כיצד יש למלא את המטלה. במטרה למנוע הטיות אפשריות בתוצאות המחקר, הדגיש החוקר לנדגמים את מהות המחקר ואת היות התוצאות אנונימיות לחלוטין.

שאלת המחקר היא: האם מניפולציות של הגדלה או הקטנת פריטים משפיעות על הזיכרון?
בסיכום הממצאים הסביר את השימוש  בתהליך זה של ויזואליזציה בתהליכי דמיון מודרך ו-NLP

על מנת ליתן מענה לשאלה זו, ערכתי מבחן Anova – מבחן הבודק האם קיימים הבדלים בין ארבעת הקבוצות. תוצאות מבחן זה מורות, כי ה- P-value=0.0789 > מ- 0.05. משמע, אין אף קבוצה השונה מיתר הקבוצות באופן מובהק. כמו כן, על פי הנתון MS ניתן ללמוד, כי קיימים הבדלים בין ארבעת הממוצעים של הקבוצות, אולם הבדלים אלה אינם גדולים ביחס לשונויות הקיימות בכל קבוצה.

המסקנה האמורה היא, כי השערת האפס נדחתה, ואין הבדל מובהק בין הקבוצות. היינו, מניפולציות של הגדלת או הקטנת פריטים אינן משפיעות על הזיכרון. אולם, יתכן, כי תוצאות אלה מוטות בשל הבדלים בין סוגי המילים ובשל הבדלים בין הגדלים הטבעיים של האובייקטים אותם נתבקשו המשתתפים לזכור. למשל, יתכן כי לפעולת דמיון של הגדלה תוצאות שונות על הזכירה כאשר מדובר בפריט שגודלו הטבעי גדול ממילא. בנוסף, יתכן כי קיימות מילים ברשימה, אותן קל יותר לזכור באופן כללי למשל: בית או בלון. מה גם, שיתכן שמיקומן של המילים ברשימה משפיע גם הוא על זכירתן.

כדי לבדוק זאת, נערכה בחינה גם לפי חתך של מילים. והמסקנה שעלתה: שלמיקום המילים ברשימה ולסוג המילים ברשימה יש השפעה על תוצאות המחקר.

תוצאות מבחן Anova – בדיקת הבדלים בין זכירת 30 הפריטים – מורות, כי ה- P-value=0.00006 < מ- 0.05. משמע, קיימות מילים השונות מהיתר באופן מובהק. כמו כן, על פי הנתון MS ניתן ללמוד, כי קיימים הבדלים בין 30 הממוצעים של המילים, אולם הבדלים אלה אינם גדולים ביחס לשונויות הקיימות בכל מילה.

כאמור, השערות המחקר הן:

 פריטים שיוגדלו ייזכרו הכי טוב מבין השיטות.

 פריטים שיוקטנו ייזכרו פחות טוב מאשר בטכניקת ההגדלה, אולם ייזכרו טוב יותר מיתר השיטות.

 פריטים שידומו בגודלם הטבעי יזכרו פחות טוב משתי השיטות לעיל, אולם יזכרו טוב יותר מאשר זכירה ללא כל הנחיה.

השערות אלה אוששו כולן. ( מה שיכול לתמוך בתהליכי NLP שונים כגון סוויש )

מטבלת התפלגות הפריטים שנזכרו עולה, כי שיעור הזכירה של המשתתפים מקבוצה א' הוא הגבוה ביותר ועומד על כ- 61.22%. כמו כן ניתן לראות, כי שיעור הזכירה של המשתתפים מקבוצה ב' הוא השני בדירוג ועומד על כ- 54.22%. שיעור הזכירה של המשתתפים מקבוצה ג' הוא השלישי בדירוג ועומד על כ- 47.11%. שיעור הזכירה של המשתתפים מקבוצה ד' הוא הנמוך ביותר ועומד על כ- 42.88%.

ניתן ללמוד מנתונים אלה, כי קיים פער משמעותי בין קבוצה א' לקבוצת הביקורת, פער של כ- 20%. עוד ניתן ללמוד, כי הפער בין קבוצה ג' לקבוצת הביקורת אינו משמעותי. גם בחינת הבדלי ממוצעי מספר הפריטים שנזכרו בכל קבוצה, גילתה תוצאות דומות. מהנתונים עולה, כי אכן קיים פער משמעותי בין קבוצה א' לקבוצת הביקורת, פער של כ- 6%. כמו כן, קיים פער בין קבוצה ב' לקבוצת הביקורת, פער של כ- 3.5%. עוד ניתן ללמוד, כי הפער השולי בין כל קבוצה, לאחר דירוגן, אינו משמעותי.

אפשר לחלק את תוצאות לשניים:

הסטייה של קבוצות א' ו-ב', לעומת השונות של קבוצות ג' ו-ד'. ניתן להסביר את הדמיון בין תוצאות כל זוג קבוצות על ידי אופי המטלה. נבדקי שתי הקבוצות הראשונות קיבלו מטלה מורכבת יותר, ולכן באופן יחסי השונות קטנה ודומה. לעומת זאת, נבדקי שתי הקבוצות האחרות קבלו מטלה פחות מורכבת, לכן היה על המשתתפים לסגל לעצמם טכניקות לצורך זכירת יותר פריטים. מכאן, ששימוש בכישורים אישיים ובטכניקות אישיות גרמו לסטייה הגבוהה.

השערת הקידוד הכפול של Paivio מסבירה מדוע הדמיות, ככלל, קלות יותר לזכירה, מאשר מילים. ומחקרם של Reeves & Nass (1996) מלמד כי לגודל ישנה השפעה- החוקרים גילו כי תמונות גדולות גורמות להנעה וגורמות לזכור טוב יותר מתמונות קטנות. ומכאן, שתוצאות מחקר זה עולות בקנה אחד עם הספרות.

לסיכום:בעזרת הזיכרון אנו רושמים ואוגרים מידע, המאפשר לנו שימוש בחוויות, תיעוד רגשות ותחושות, ביצוע מיומנויות ועוד. כדי ליעל את תהליך הזכירה עלינו להתערב בשלביו הראשונים. אופיו של הזיכרון מאפשר לנו לנצל תכונות מסוימות שלו כגון: ארגון המידע בקטגוריות, קשרים אסוציאטיביים, שימוש בעזרי זכירה וכדומה על מנת לשפר את הקידוד של המידע ואת אחסונו.

אחת הדרכים לשיפור הזכירה היא השימוש בדמיון. חשיבותם של ממצאי מחקר זה בכך שיכולים להשפיע על שיטות לימוד ולשפר תוצאותיהן. בעזרת ניצול שיטת ההדמיה, המגדילה את האובייקט מושא הזכירה, ניתן לשפר משמעותית את היקף הזכירה לתווך הקצר. למשל בשעת לימוד לבחינה, ניתן יהיה להכין ראשי פרקים או תרשים זרימה, ובעזרת השיטה יהא קל יותר לזכור אותם. כמו כן, מחקר זה יוכל להוות בסיס אמפירי לשיטות טיפול שונות בדמיון מודרך. כאשר מטפל ירצה שהמטופל שלו יזכור טוב יותר אירועים מעצימים מחייו, יוכל המטפל להדריך את המטופל בהתאם להנחיות החוקר במחקר זה ובכך להשיא את תוצאות הטיפול. מחקר זה מדגיש את ההשפעה של תת מאפייני החוויה, משתנה אשר משתמשים בו רבות בתהליכי NLP.