דר. אסף רולף שחר - סדנת סופ"ש

 

סדנת סופ"ש אחת: 1-2/07/2011 בהנחית ד"ר אסף רולף שחר בנושא תהליכי Self-Relations


ד"ר סטיבן גיליגן למד שנים ארוכות עם מילטון אריקסון ופיתח שיטה טיפולית המשלבת דמיון מודרך אריקסוניאני, עבודה עם (ודרך) גם כמו גם תפיסות יונגיאניות.
להלן ראיון עם ד"ר סטיבן גילגן.

שעות הסדנה:
שישי 09:00-17:00

ושבת 09:00-17:00

. Self-Relations מציעה עבודה עם 'יד ריקה' – נקייה מטכניקות אך עשירה בטראנס, עומק וקסם.

לתלמידים ומטפלים ב NLP ודמיון מודרך, שיטת הטיפול של גיליגן תיראה כמו עידון ואינטגרציה מרגשים, ולמטפלים ומאמנים בשיטות אחרות העבודה תאפשר הצצה לעולם עשיר של קבלה, שינוי ואפשרויות מרגשות של מרחבי הנפש האנושית.

ביומיים נדון בעקרונות הבסיסיים של השיטה, נחווה הדגמות טיפוליות ונתנסה בתרגילים בזוגות ובקבוצות קטנות. המשתתפים יצאו עם אופק התפתחותי טיפולי, כמו גם עם כלים ממשיים ומידיים להעמקת הפרקטיקה הקלינית שלהם.

ד"ר אסף רולף בן-שחר הוא פסיכותרפיסט  המשלב תחומים רבים בינהם עבודה רבה עם טרנס, אסף למד (ועדיין לומד) אצל ד"ר גיליגן. אסף מלמד במוסדות קליניים ואקדמאיים בארץ ובאירופה.
כשרתו האקדמאית כוללת תואר ראשון BA ושלישי PhD בפסיכותרפיה והיפנוזה.

עלות: 1304  ש"ח בהרשמה רגילה

בהרשמה  מוקדמת עד ה – 15/06/11  : 984 ש"ח
ניתן לשלם ב-3 תשלומים בסך 328 ש"ח

 

לפרטים נוספים והרשמה

דואר אלקטרוני *
טלפון
הודעה

 

 

** קישור לתוכנית טלויזה מעניינת מתוך סדרה שנקראת :מפגשים משני חיים
ובה פרק על עבודתו על ד"ר  אסף רולף בן-שחר

 


מה עושים כשהבטן מקרקרת?
מבוא לפסיכותרפיית NLP – מעבר לטכניקות, אל תוך הקסם
מאת: ד"ר אסף רולף בן-שחר

לפני כמה שנים הגיע אלי, בסודיות גדולה, גבר לטיפול.
הכרתי אותו מייד. הוא אחד מהמרצים והכותבים המובילים באנגליה בNLP ופסיכולוגיה 'חיובית', ומתמחה בעיקר בעבודה על אושר. לבחור – נקרא לו בוב – ולשותפיו מרכזי הדרכה בכל אירופה המיועדים לעזור לאנשים להיות תמיד שמחים. המרכז מאוד מצליח ובוב שותף לכתיבת ספרים רבים על הצלחה ואושר.

"אתה מבין," הוא אומר לי, "אני מדוכא. אני מדוכא כבר חודשים ארוכים, עם מחשבות אובדניות וחרדות כבדות. ואין לי לאן ללכת – כולם מכירים אותי, וזה רע לביזנס. את כל הטכניקות ניסיתי ושום דבר לא עובד. אם לומר את האמת אני לא מאמין בהן יותר – אני לא מאמין שאפשר או צריך תמיד להיות שמחים. וללכת לטיפול אני מפחד – אסור שאף אחד ידע שאני מדוכא, זה יהרוס לנו את העסק. אבל אני מדוכא. הכול אפור ומשעמם וכבד. קשה לי לקום בבוקר, הילדים שלי עושים לי רעש באוזניים, העבודה – רק המחשבה עליה מעייפת אותי ואני תקוע עם החיוך המזויף של האושר התמידי על הפנים."

אבל כבר בטלפון, שבועות לפני כן, התנצלתי. אמרתי לבוב "sorry- אין לי מקום למטופלים חדשים. בכלל."
"רק לטיפול אחד," הוא ביקש. "לא נראה לי," אמרתי. אך הוא ביקש שוב – והסכמתי: טיפול אחד.

הייתי קצת בשוק. יושב לפני גבר כלוא, אובדני – והוא בא לסשן אחד. נתתי לו שם של מטפלת טובה, – "לך אליה."

"ומה אתה חושב?" הוא שאל, ובכה.

ישבתי לצדו וחיבקתי אותו, ובוב בכה.

הרגשתי את המדרון שהוא נופל בו, ועוד עשרים דקות מגיע המטופל הבא.
אני יושב ועולות לי תמונות שחורות, כבדות, דחוסות. הרגשתי את הייאוש שמתחזק כל רגע.
"אני איתך," אמרתי, "סובל ונאבק יחד איתך."
"כן, לעוד רבע שעה" הוא ענה.

וידעתי שאני חייב לתת לו משהו, קטן ככל שיהיה. ידעתי שבוב חייב לצאת מהטיפול עם תקווה שמשהו יכול להשתנות, או שמישהו יכול להחזיק אותו אבל בתוכי קפאתי. וככל שהרגשתי כמה חשוב שבוב ירגיש שיש תקווה, כך קפאתי יותר – היה לי בלוק מוחלט. רק הבטן שלי, קרקרה.

"בוב," אמרתי, "תעצום עיניים. אני הולך לתת לך מתנה. אולי לא תבין אותה עכשיו, אבל היא תלך איתך רחוק ותתמוך בך."

בוב עצם עיניים ולראשונה בטיפול ראיתי ניצוץ של תקווה על פניו. אבל מה עשיתי? אתם מבינים, הבעיה היא, שלא היה לי מושג למה אמרתי את מה שאמרתי ומה לומר עכשיו לא ידעתי. רק הבטן שלי, קרקרה.

ומאחוריו פתאום ראיתי את חבילת האננס המיובש שקניתי בתחילת היום. רציתי להתרכז בבוב – באמת שרציתי. רציתי לעזור לו, לומר משהו שייעשה שינוי. אבל הכול היה מטושטש והדבר היחיד הברור בשדה הראייה שלי היה האננס. אני רעב, מקרקרת לי הבטן.

בוב התחיל לנוע בכיסא בחוסר נוחות, ואני שותק. רעב, מבולבל. בטראנס משונה.
בלי לחשוב קמתי ופתחתי את השקית, לקחתי אננס ולעסתי – הרגשתי הקלה מיידית.
"פתח את הפה, בוב." והוא פתח את פיו, ושמתי לו חתיכת אננס מיובש בפה.
הרגשתי כל כך משונה – קצת אהבל, קצת חוצפן. אבל גם, זה הרגיש לי נכון.

ובוב מצץ את האננס בקול ונאנח אנחה גדולה, ואז לעס. וחיוך גדול התפשט על פניו. "זה מה שאני זקוק לו," הוא אמר. "הזנה, תמיכה. אני לא צריך עידוד. לא צריך שיעזרו לי לפתור את הבעיות שלי, שינסו לשנות את השחור של הדיכאון שלי. אני צריך שמישהו יקבל אותי כמו שאני, ויתמוך בי ויזין אותי."
והוא שוב בכה, אבל הפעם הבכי היה קצת אחר.
"קח את הטלפון של המטפלת. היא תמשיך לתמוך בך ולהזין אותך," אמרתי והוא חייך והנהן.

שמעתי מבוב לאחר כשנה, בוב היה במקום טוב הרבה יותר. "האננס עשה את שלו," הוא אמר.

האם ההתערבות הטיפולית הייתה מזל? האם הייתה מקרית? אני רוצה להאמין שלא. אני רוצה להאמין שכל ההכשרה והמיומנויות שרכשתי תמיד נמצאים ברקע, ושברגעים חשובים אני יכול לעבוד 'עם יד ריקה' – בלי טכניקות. שהאנושיות שלי, שהכישרון שלי כמטפל גדל והושפע מהטכניקות הללו אך אינו מוגבל להן, ושכעת מערכת היחסים שלי עם המטופל ושל שנינו עם הלא מודע שלנו מאפשרת לנו לשים לרגע את הטכניקות בצד, ולהתעסק באומנות. ובקסם.

ד"ר סטיבן גיליגן, תלמידו של אריקסון כותב (1983): "פתרונות יצירתיים לבעיות קשות יכולים להופיע כאשר המטפל והמטופל סומכים על כך שתהליכים לא מודעים ישתפו פעולה ביניהם במאמץ משותף. השקעה ומאמץ נדרשים כאשר המטפל מגלה כיצד להיות 'שייך ל' ו'נפרד מן' המציאות של המטופל בתהליך הטיפולי… על המטפלים להיות מכווננים ליכולות הלא מודעות שלהם ושל מטופליהם ולהשתמש ביכולות אלו כדי להביא להצלחת התהליך הטיפולי."

והרי NLP לא התחילה כמקבץ (אם גם מצוין) של טכניקות. NLP התחילה במקום סקרן שהביט במצוינות ובגאונות ורצה גם. יכולת הריקוד של מילטון אריקסון בין מציאויות וטראנסים, יכולתה המדהימה של וירג'יניה סאטיר להבין משפחות ומערכות ותקשורת 'תקועה', יכולתו היחידאית של פריץ פרלס to cut through bullshit ולעזור לאנשים לקחת אחריות על חייהם (ודוגמאות נוספות) – שם NLP נולדה. מתוך הסקרנות הזו, נולדו הכלים של modeling – של הבדיקה המתודולוגית: איך אנחנו עושים את החיים שלנו? והטכניקות הן נפלאות, אבל הן תוצר לוואי של הסקרנות הזו ובלעדיה הן יבשות. שם מתרחש הקסם, במקום בו – בתוך מערכת יחסים (טיפולית או אחרת) אנחנו מפסיקים לדעת, וחוזרים להיות סקרנים.

פסיכותרפיית NLP חוזרת אחורה. בסדנת המבוא לפסיכותרפיית NLP שאעביר במאי במרכז צביאלי-רייס לא נלמד טכניקות חדשות אלא נתרגל כיצד לנשום לתוך הטכניקות נשמה, כך שהטכניקה תיעלם ותישאר המיומנות שמאחוריה. נלמד ליצור את התנאים המתאימים לצמיחה של קסם – ולקוות שהוא יבוא. ובתוך כך, נלמד כיצד להיות יעילים ואנושיים בו בזמן.

אחד ההבדלים הגדולים בין NLP לפסיכותרפיית-NLP הוא הדגש על מערכת היחסים הטיפולית. שינוי לא מתרחש באוויר, אלא בתוך קשר. כדי ליצור קשר טיפולי איכותי לא מספיק להתאמן על טכניקה של רפורט – אנחנו צריכים להיות שם, באמת, נוכחים בשביל מטופלינו ובשביל עצמנו. שינוי מתרחש כשהתנאים המתאימים לקסם נוכחים ואני – באופן אישי – לא מכיר תנאי מתאים יותר לקסם ושינוי מאשר אהבה.

מילטון אריקסון כתב (1965): "איך אתם מצפים להתפרנס אם לא על ידי שתפגשו את מטופליכם, שתכבדו אותם ותחבבו אותם – שתחבבו אותם באופן אמיתי ועמוק."

כאשר אנחנו נפתחים לאהוב את מטופלינו (וגם לשנוא אותם), כאשר אנחנו נפתחים לאפשרות שגם אנחנו נושפע על-ידם, נהיה נסערים על-ידם, הרי שאנחנו מזמינים קשר ובד בבד לוקחים סיכון: שגם בנו יהיה שינוי, שגם משהו בהו יזדעזע, יצמח, יגדל.
אני מאמין שאחת המשיכות הגדולות של מטפלים לעבודה המוגבלת לטכניקות בלבד היא שאין לנו אז צורך לקחת את הסיכון הזה, שמשהו יזוז גם בנו. זה גם אחד הפספוסים הגדולים של עבודה כזו.

שלא תבינו אותי לא נכון – תיאוריה וטכניקות הן הכרחיות בתהליך הלמידה והעבודה הטיפולית. אמנות ללא רכישה עמוקה של טכניקות מובילה לשרלטנות. "אולם עבור האמן, כותב קיני (1983), "המיומנויות והטכניקה של טיפול הו משניות לפרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר." אבל אני באתי ללמד אמנות, כי שם הסקרנות שלי נמצאת.

 

קולגה שלי, מומחה לרפואה סינית, הודה בפני שאינו מאמין בפילוסופיה שמאחורי אקופנטורה. התבלבלתי. "אז למה אתה מטפל בדיקור?" שאלתי "למה לא הלכת ללמוד רפואה?"
"רפואה," ענה הארי "מתייחסת לאדם כאל מכונה. אקופנטורה – כמו אל שיר. ואנחנו, " הוא אמר, "אנחנו מגיבים טוב יותר לשירה מאשר למכונאות."

אם הסדנא תעורר בכם סימני שאלה יותר מסימני קריאה, סקרנות גדולה וצימאון לעוד, הרי שמטרת הסדנא הושגה. אם תגלו שבמהלך היומיים הללו מצאתם את עצמכם מקשיבים לבטנכם המקרקרת – הרי שמשהו בתוככם מצא דרך לשיר.

הסדנא מיועדת למטפלים, בוגרי NLP או תלמידי NLP. היא מתאימה גם למאמנים ולמטפלים בשיטות אחרות ולאלו המעוניינים ללמוד על עבודתו של ד"ר סטיבן גיליגן (self relations psychotherapy(, על NLP סיסטמי ועל טראנס-נטורליסטי.

הסדנא תעניק כלים להרחבת והעמקת הקשר הטיפולי וליישומים מתקדמים של עקרונות NLP ועקרונות modelling

אסף רולף בן שחר:

דוא"ל asaf@imt.co.il

מאמר זה פורסם לראשונה באתר של מרכז צביאלי רייס

מקורות למאמר:
Erickson, M, 1965, An Introduction to the Study and the Application of Hypnosis in Pain Control, in Rossi E.L. Ryan, M.O. & Sharp, F.A, (Eds.) (1992). The Seminars, Workshops and Lectures of Milton H Erickson, Volume I – Healing in Hypnosis, Lodon:Free Association Books, 272.

Gilligan, S.G. (1987). Therapeutic Trances, PA: Brunner/Mazel.

Keeney, B.P. (1983), Aesthetics of Change, NY: The Guilford Press.