דמיון מודרך – שחרור חסמים וחששות מהילדות

נכתב על ידי: ארז לב

אני מבקש ממך לעצום את עיניך לקחת נשימה ארוכה לאט… לאט.. ולנשוף החוצה את כל היום שעבר עליך, לקחת שוב נשימה ארוכה, להרגיש איך כל הגוף מתמלא באוויר ולנשוף החוצה את כל המחשבות של היום-יום, את כל הטרדות של היום-יום ואת כל הדאגות.

כך עוד שאיפה ותרגיש איך האוויר שוטף אותך מבפנים וכשאתה נושף אותו החוצה, אתה מוציא יחד אתו את כל הלחץ היום יומי והגוף נכנס לאט לאט לשלווה נעימה.  (מפעיל את המוזיקה)

אני רוצה שתדמיין את עצמך הולך לך באיזה שהוא מקום בטבע, בשביל לאורך נחל עם מים זכים ושקטים (בשלב זה יש לוודא כי המטופל נמצא במקום שהתבקש לדמיין). אתה הולך לאיטך לאורך הנחל, השמיים כחולים ורוח נעימה מלטפת את גופך, וככל שאתה מתקדם, לאורך הנחל, אתה מרגיש איך גופך נעשה יותר ויותר שלו, כל הדאגות מתרוקנות מראשך ותחושת אושר שלווה וביטחון חודרת לגופך. כל שאתה שומע הוא רעש חרישי של מי הנחל וכל שמסביבך הוא טבע נקי, טהור ונעים.

אתה ממשיך לצעוד בשביל, השביל קצת מתפתל, ומרחוק  בקצה השביל אתה רואה אגם שמימיו שקטים, מסביבו חורשה יפה. ובצד האגם יש בית מוקף גדר (אתה רואה את הבית…?) אתה ניגש אל הבית, מושיט ידך אל ידית שער הכניסה ופותח את השער. הבית עשוי מלבנים אדומות ומלפנים דלת כניסה חומה. אתה מסתכל אל הדלת ולוקח שלוש נשימות ארוכות ומרגיש איך עם כל נשימה גובר בך האומץ לפתוח את הדלת, ולאחר הנשימה השלישית, כשאתה מרגיש חזק מספיק, אתה פותח את הדלת ונכנס לבית מלא אור צהוב ונעים. אתה מתחיל להסתובב בבית ורואה מספר דלתות, כל אחת בצבע אחר, ( הפסקה קצרה כעשר שניות) ולפתע אתה רואה דלת אשר מושכת אותך במיוחד. אתה ניגש לדלת ופותח אותה (לוודא שהדלת נפתחה ושואלים איזה צבע היה לדלת).  בקצה החדר אתה רואה ילד שהוא אתה כשהיית קטן…. (שואלים את המטופל בן כמה הילד…) אתה יושב ליד הילד

הילד מרגיש נינוח ורגוע , ויש ביניכם תחושה של פתיחות ורצון לשתף. אתה
שואל אותו מה הוא מרגיש אתה מדבר אתו, מלטף את ראשו ומחבק על מנת שירגיש מוגן ובטוח, וככל שעובר הזמן הילד נפתח ומדבר ומשתף אותך בכל החוויות שעברו עליו. לאחר שסיים לספר, אתה מחבקו שוב ומבטיח לו שהוא יכול לסמוך עליך ואתה תהיה אתו ולידו בכל פעם שירגיש מצוקה… (ממתינים כעשרים שניות)

ועכשיו, כשאתה מרגיש שהילד כבר רגוע ושליו, אתה נפרד ממנו לשלום ויוצא מהחדר.

אתה סוגר את הדלת ופונה לעבר היציאה מהבית ומשם לשביל שלאורך האגם עד שאתה מגיע לנחל. אתה פונה לכיוון היציאה ופוסע ליד אותו נחל עם מים זכים, וככל שאתה מתקדם ליציאה אתה מרגיש איך אותו ילד שהיה מוצף בחששות וחרדות, הוא עכשיו ילד המרגיש שיש לו דמות אשר תמיד תהיה לצדו והוא הולך ונעשה בטוח יותר, מחייך יותר וחופשי יותר. וממש לפני סוף השביל אתה מרגיש איך אותו ילד מתחבר אליך ונעשה כבר חלק ממך. אתה יודע שמרגע זה אותו ילד לעולם לא יהיה לבדו ולעולם יוכל לסמוך עליך…

ועכשיו אני מבקש ממך לקחת שוב שלוש נשימות ארוכות להרגיש איך התחושות חוזרות לגוף. אתה מתחיל להזיז את הצוואר, הכתפיים את הידיים ולאט לאט התחושות ממלאות אותך עד כפות הרגליים.

בשלב זה אני אבקש ממך לפתוח את העיניים לאט ולחזור לכאן ועכשיו.

מתוך קורס NLP  פרקטישנר ומנחים בדמיון מודרך