תהליך בדמיון מודרך  –  תהליך מודעות עצמית  מאת: נור גאנור

אני מזמינה כל אחד מכם, לשכב בשקט עם עצמו ולעצום עיניים. קחו נשימות עמוקות ובכל נשימה, תרגישו איך היא ממלאת את הגוף ומרחיבה אותו. תרגישו את כל האיברים בגוף ותנו להם מנוחה, הקשיבו למוזיקה שמתנגנת ותנו לה להיכנס אליכם לראש ולגוף. תרגישו את כל הנקודות שבהם הגב, הרגליים והידיים מחוברים לרצפה , הניחו למחשבות שמתרוצצות ופנו את הראש לתחושה שאתם נמצאים בה כעת- משוחררים. (פאוזה)

 ועכשיו כשאתם משוחררים ננסה לחזור אחורה בזמן למקום שבטח זכורה לכם ההרגשה, כל אחד ינסה לחזור ליומו הראשון בפנימייה.

דמיין את עצמך הולך בתוך פרוזדור ארוך וצבעוני, קצת לחוץ ואולי מבולבל מחכה למשהו שיקרה, אתה הולך והולך ומשני הצדדים מופיעות דלתות, כל דלת ניראת אחרת בצורה ובגודל,אתה הולך קדימה וכל דלת שאתה פותח מביאה אותך למקום אחר , למציאות אחרת, תרגיש איך הרגליים מושכות אותך קדימה. אתה מתחיל לרוץ וכל דלת שאתה עובר, אתה פותח, מציץ, עושה סיבוב בפנים ויוצא החוצה וככה אלפי דלתות, משום מה אתה לא רגוע, אתה מחפש משהו ולא ברור כל כך מה. אף מקום לא נותן לך תחושה שאתה רוצה להישאר בו..

 פתאום אתה מגיע לדלת מיוחדת במינה ואתה נעצר מולה. משהו בדלת הזו מושך אותך להיכנס,  לא כמו שאר הדלתות יש בה משהו מיוחד במינו, אולי הצורה ,אולי האור שיוצא מחור המנעול, לא ברור מה, תרגיש איך העיניים שלך מסתנוורות מהאור, איך כל הגוף, בדרך משונה ולא מוכרת לך,  נמשך כמו מגנט לכיוון אותה הדלת, אתה לא מבין מה קורה, אבל מה שכן ברור לך – זו הדלת שלך. עם קצת חשש וסקרנות אתה פותח את הדלת…

מאחורי אותה דלת אתה מוצא שביל שבנוי מאבנים יפות וצבעוניות, אתה מסובב אחורה את המבט והדלת נעלמה כלא הייתה, זה לא מפחיד אותך להפך, תרגיש איך כל הגוף מתרגש לקראת מה שיבוא שהוא עדיין סוד בשבילך. אתה מתחיל ללכת בשביל הצבעוני. אתה יודע שאתה מתחיל מסע.תשאף את האוויר סביבך, הוא נעים ומיוחד, תסתכל סביבך, הכל כל כך חדש לך, הבט אל השמיים, הם כחולים ונקיים נותנים לך תחושה שלווה ובטוחה. שביל האבנים הצבעוניות הוא שביל שלא ראית כמוהו מעולם, הוא כל כך יפה, מואר ויש בו תחושה של קדושה. דמיין אותך הולך יחף והאבנים הצבעוניות עושות לך נעים בכפות הרגליים, קצת קרירות וגמישות לא כמו אבנים רגילות שאתה מכיר.אתה הולך בדרך, שים לב שהנוף סביבך קצת משתנה, השמיים למעלה משנים קצת את הצבע, מגיעים עננים. אתה לא כל כך מוכן לזה ופתאום יורד עלייך גשם. תרגיש איך הטיפות מתחילות להרטיב את כולך, בהתחלה זה נעים, מרענן אבל הנה מגיעה רוח שמקררת אותך , בכל הגוף עוברת צמרמורת, גשם לא יעצור אותך. אתה מתייבש ומתחיל להבין שבדרך אתה תפגוש לא מעט מכשולים .זו לא רק הדרך הנעימה שהלכת בה קודם היא מביאה איתה כל מיני דברים, המסע הזה לא הולך להיות פשוט.

פעם רוח נהדרת ונעימה מגיעה ומקדמת אותך אלפי צעדים קדימה,פעמים אתה מועד, בגלל איזה אבן בולטת או מכשול אחר בדרך, אבל אתה לא פוחד אתה מרגיש שאתה במסע שלך ואתה לא יכול לעצור .. לא כרגע.

המסע ארוך ולא קל ותוך כדי אתה מרגיש שאתה גדל .אתה שהתחלת בפרוזדור ההוא, מבולבל ולא יודע  מרגיש עכשיו שאתה מתפתח ולומד, תרגיש איך הגוף מתרחב, איך הנשימה מסתדרת בגוף , העיניים שהתרגלו זה מכבר לנוף המשונה והמשתנה, איך השרירים מתחזקים, ואיך תחושת הביטחון מציפה אותך ומשאירה מקום קטן לפחד ולחשש.

 אתה לא עוצר, כי זאת הדרך שלך והיא מתאימה לך בדיוק ומרוב הזמן שאתה הולך בה אתה כבר מכיר אותה, יש לה אופי משלה , אל תשכח שזו דרך לא רגילה. היא יודעת להפתיע אותך כשאתה לא מוכן, תמיד היא קצת מקשה עלייך כדי לכשל אותך ולבדוק שלא נרדמת כי אם תירדם אולי תתבלבל ולא תמצא את השביל ואת הדרך קדימה, הדרך דואגת גם שאם היא לא תיתן לך אתגרים וכמובן במידה, אתה עלול להסתובב ולחזור חזרה וזה היא מאוד לא רוצה ואולי היא גם מאמינה שאי אפשר ממש, כי הדרך הזאת בכל מקרה תיצרב בלבך ולא תוכל לשכוח אותה.  להפתעתך הדרך נהיית יותר ויותר קלה ואתה מרגיש משוחרר, קל רגליים ושקט נפשי מציף אותך…

חלק מכם מסיימים את המסע על הדרך הצבעונית ובטח יימצאו דלת חדשה שתוביל אותם למסע חדש ומעניין לא פחות.

חלק עוד רק באמצע הדרך והם גומעים מרחקים בדרך היפה הזו ועדיין לומדים אותה ובודקים אם זו הדרך שלהם , ויש להם עוד הרבה מה ללמוד עליה .

וחלק רק מתחילים אותה ועוד קצת חוששים ללכת בדרך … אבל בלי לפחד כי הדרך תדע להוביל אתכם, את כולכם לאן שתירצו ותחפצו ,כי בעצם זה הטריק… הדרך היא אתם.

 את הבחירה או הדרך איך שנרצה לקרוא לזה אנחנו מייצרים,כי אנחנו יודעים בעומק שלנו מה אנחנו רוצים והדרך המעניינת הזו היא לגמרי פרי בריאתנו. יש לנו כוח לייצר את המציאות שלנו ,זה כוח גדול ואל תשכחו להשתמש בו…

זהו, תפתחו את העיניים ותסתכלו סביב תנו לעצמכם לאט לאט לחזור לפה, בשקט.

תהליך בדמיון מודרך מאת נור גאנור