עבודת גמר פרוייקט דיגום קורס מאסטר –  רוני ארז

                                       פותח במסגרת קורס NLP MASTER PRACTITIONER

  1.       רקע לגבי הנושא והנדגמת

פרוייקט הדיגום עוסק בנושא "סדנאות מודעות והעצמה – התבוננות ממקום אחר".

תופעת הביקורתיות (עצמית וחיצונית) כה נפוצה עד שהרבה אנשים רואים בה סוג של יתרון ומטפחים אותה בהתמדה. רוב האנשים מעדיפים להחביא את המגרעות של עצמם או כמו שאומרים הבדואים: "הגמל לא רואה את הדבשת של עצמו..".

בודהה אמר שאם אנו מתמכרים להרגל להקשיב אל "הקול הביקורתי" שבתוכנו, אנו תורמים להעצמת מהלך הביקורתיות הבלתי פוסק, וככל שזרם מחשבות זה מתגבר, כך האושר הפנימי שלנו הולך ומתרחק.

המחיר שאנו משלמים על הביקורתיות הוא כבד. אבל רובנו למרבה הצער, מכורים לקול הפנימי שמתמחה למצוא מה לא בסדר ויש לו מה להגיד על כל דבר. הקול הפנימי הזה, שגר באותה הגיבנת שאותה אין אנו מצליחים לראות, הבטיח לעצמו בדרך מתוחכמת מגורי קבע בתוכנו, וכל זאת בזכות תחושת העליונות הנעימה שהוא מעניק לנו בזמן שהוא משלח את הביקורת המתנשאת שלו לכל עבר.

המדיטציה הינה "כלי העבודה" הראשוני שאיתה אנו מנסים להשקיט את אותו "קול פנימי ביקורתי" הקיים בתוכנו.

מדיטציה היא מצב שבו התודעה רגועה וערנית בו זמנית. במדיטציה אנו נמצאים במצב של ערנות בזמן שאנו מרפים את הגוף ומתמקדים במשהו.

למדיטציה יש השפעה חזקה על נפש האדם, ועל כל הרבדים האחרים שלו. אנשים שחוו מדיטציות לאורך זמן מרגישים את ההשפעה והכוח של המדיטציה להרגיע, להרפות, להעלות דברים מודחקים מתוך התת מודע. במדיטציה אנו לומדים להיות מודעים לעצמנו, להתנהגות שלנו ולדפוסים שקיימים בנו ושהתקבעו בתוכנו והם מנהלים את חיינו.
דרך מודעות והתבוננות בדפוסי החשיבה ובטכניקות נוספות אנו לומדים לשחרר דפוסים אלו. הדפוסים הללו משפיעים על כל הרבדים של חיינו: מהרובד החברתי, יחסינו האינטימיים, בניית זוגיות ומשפחה, הצלחתנו בעבודה ובחיים והגשמת החלומות של חיינו. הדפוסים מוטבעים בנו מילדות ומושפעים מחוויות ומטראומות של העבר, שהדחקנו בתוך עצמנו.

נושא הדיגום קשור גם למיומנויות פיזיולוגיות  – התחושה בזמן המדיטציה המתרחשת בתחילת הסדנא וגם למיומנויות קוגניטיביות  – היכולת להסתכל על עצמך לאחר מכן.

פרוייקט הדיגום שלי הינה חייה כספי. חייה גרושה + 1, בת 53 בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות והינה מהחלוצות שבין מנחות הקבוצות העוסקות במודעות העצמית בישראל מזה למעלה מעשור.

נכחתי כמשתתפת במספר רב של סדנאות וסופי שבוע  "לאהוב את עצמי" שחייה העבירה – בחלקם, תפקדתי כעוזרת שלה, ולצורך הדיגום גם צפיתי מספר פעמים נוספות בסדנאותיה.

התחום הספציפי שאותו דגמתי דרך חייה הינו היכולת של חייה לקרב אליה את האנשים המשתתפים בסדנה ולגרום להם לפתיחות תוך כדי מעבר תהליך עמוק שטומן בתוכו גם שינוי תודעתי המביא לשינוי התנהגותי משמעותי.

לטעמי, נקודה זאת הינה נקודת החוזק של חייה מול משתתפי הסדנאות שהיא מעבירה. יש בסדנאות אלו צורך לדעת להתגבר על סגירות/חוסר היכרות של המשתתפים האמורים לעבור תהליך שבו ממצב שהם אינם מכירים את האנשים האחרים המשתתפים בסדנה הם מגיעים למצב שבו הם נפתחים בפני עצמם ובפני האחרים ופוגשים את עצמם במקומות שלא תמיד נוח להתעמת עם עצמם. ועל כל המלאכה הזאת מנצחת חייה במיומנות רבה תוך כדי יכולת הכלה, הבנה וקבלת המשתתפים על מצוקותיהם, לבטיהם ומשך הזמן שלוקח להם להיפתח.

ההפעלה אותה דגמתי באופן ספציפי לצורך פרוייקט הדיגום הינה "מדיטציית נשימות" שהובילה לתהליך עומק שהועבר דרך דמיון מודרך והביא את המשתתפים להיפגש עם "הילד הפנימי" שבתוכם.

תרגול של מדיטציה דורש הכנה הדרגתית. אנחנו בני המערב רגילים לחיות חיים הפוכים ממה שאנו רואים במדיטציה ובתרגול שלה. אנו רגילים להיות עסוקים כל הזמן וגם אם לא, אנו מוצאים לעצמנו עיסוקים שונים. אנחנו תמיד רצים וממהרים לאיזשהו מקום (כאילו שהזמן או החיים יברחו לנו!), מאוד עסוקים במה שקורה או קרה, היה או יהיה, כמו החדשות, אירועי היומיום, מה קרה לחברים או לשכנים, מהי האופנה האחרונה, ועוד… אנו מנוהלים על- פי רוב ע"י החושים שלנו שמושכים אותנו לגירויים שונים, ועל ידי מה שאומרת החברה. אנחנו חיים בחיצוניות לעומת המדיטציה שמחנכת אותנו לחיות בפנימיות. המדיטציה אומרת לנו: עצרו רגע! חישבו! קחו את הזמן שלכם ! היו מודעים לחיים שלכם! שום דבר לא יברח!!!  ואכן שום דבר לא בורח, ההפך הוא הנכון:

כשאנו רצים, אז החיים וההזדמנויות בורחים מאתנו. ואילו כשאנו עוצרים לרגע מהריצה המטורפת והאינסופית שלנו, מתבוננים, נכנסים לשקט לתוך עצמנו דווקא אז הכל מגיע אלינו בזמן כפי שצריך להיות. ובנוסף לכך אנו גם בשלים ורגועים בכדי לראות את ההזדמנויות החולפות על פנינו ולדעת כיצד לנצל אותן ובדרך הנכונה בכדי שיביאו לנו ולסביבתנו תועלת.

המדיטציה התחילה בנשימה. הנשימה קשורה בקשר עמוק למצב המנטלי שלנו. המדיטציה התרחשה בעיניים עצומות. היא מתחילה בעמידה כשחייה הדריכה את המשתתפים לנשום לכיוון המרכז האנרגטי הראשון – צ'אקרת הבסיס במשך כ – 3 דקות.

במהלך הנשימה הידיים מונחות על המרכז האנרגטי הרלוונטי שאליו מכוונים את הנשימה. וכך חייה העבירה את המשתתפים דרך כל שבע הצ'אקרות (מרכזי האנרגיה) שבגוף כשכל מרכז מקבל כ – 3 דקות של נשימה מתוך התכווננות לאיכויות הקיימות בכל מרכז (במהלך הנשימות, חייה הסבירה על אותו מרכז אנרגטי).

לאחר שהסתיימו הנשימות בעמידה, המשתתפים עברו לישיבה ועשו שוב את הנשימות לכל המרכזים (שוב, כ – 3 – 5 דקות לכל מרכז).

בסיום הנשימות המודעות (לאחר כ – 42 דקות), המשתתפים עברו לשכיבה, ואז החל תהליך דמיון מודרך "הילד הפנימי".

תהליך זה המגיע לאחר המדיטציה של הנשימות מאפשר לאדם להיות נקי מאותם "רעשים" וקולות פנימיים ומאפשר לו להעלות את הרגשות העמוקים ביותר הקיימים בתוכו.

  1. 2.      איסוף מידע משלוש נקודות מבט

איסוף המידע משלושת נקודות המבט השונות מתבסס על שתי סדנאות עליהן אני מתבססת בעבודה זאת. בסדנא אחת הייתי משתתפת פעילה, חוויתי את כל ההפעלות. בסדנה בה דגמתי את חייה השתתפתי כעוזרת של חייה. במהלך ההפעלות הייתי עם עיניים פתוחות, התבוננתי במתרחש. היו שני תהליכים שהעברתי בעצמי במהלך הסדנה. בתהליך הספציפי אותו אני מתארת, השקפתי מהצד.

נקודת מבט מגוף ראשון: נקודת מבט זאת חוויתי כמשתתפת פעילה במדיטציה. במהלך הנשימות רצו לי כל מיני מחשבות ושאלות בראש כגון מה אני בעצם עושה ומתי זה ייגמר. ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש עייפות פיזית, ויחד עם זאת, הרגשתי איך המחשבות שלי לאט לאט עוזבות אותי במנוחה ומאפשרות לי להתמסר לחזרתיות של תהליך הנשימה.

כשעברנו לשכיבה לאחר הנשימות בעמידה ובישיבה, והתחיל תהליך הדמיון המודרך, הרגשתי שאני מצליחה לפגוש את עצמי במקומות שאליהם חייה הוליכה אותנו, וממש רואה את אשר היא מוליכה אותי אליו. ראיתי את עצמי במקומות שלא היו לי נעימים בהכרח, מקומות שחשבתי שלא אצטרך להתעמת איתם. במהלך התהליך הציפו אותי דמעות של כאב, ובסוף התהליך "כשנפרדתי" מעצמי כילדה בת 5 חיבקתי וקירבתי את הדמות שלי הילדה והבטחתי לה שאתן לה תמיד מקום ושהיא תהיה איתי תמיד ,ואכן מאז אותה סדנה חיי קיבלו תפנית ואני מקפידה להיות קרובה לעצמי ולתת מקום לרגשות שישנם בי .המקום שהגעתי אליו במדיטציה הזו היו חדשים לי והרגשתי כמו  "לידה מחדש" מה שגרם לי להרבה שינויים מבורכים .

נקודת מבט מגוף שני –  אנשים שאינני מכירה נפגשו לפני מספר שעות כשכל אחד ואחת הגיעו עם מטען רגשי, נפשי, משפחתי, כלכלי משלו. הרבה מהמשתתפים מרגישים שכל צרות העולם מונחות על כתפיהם (כמו כולנו..), ועלי להביא אותם למקום שבו הקולות והרעשים הפנימיים מושקטים, והם מחוברים יותר למקום הרגשי של עצמם – אל הלב. הדבר חשוב והכרחי כי זאת אחת ההפעלות הראשונות בסדנה, ותכליתה לייצר תהליך עמוק ואמיתי אצל משתתפי הסדנה. לאט לאט אני מרגישה איך האנשים "משילים" מעצמם חומות והתנגדויות לתהליך. אני חשה שאצל חלק מהמשתתפים הדבר מתרחש במהירות, ואילו אצל חלקם האחר הדבר מתרחש יותר לאט. אחת המשתתפות עזבה את המתחם באמצע כי לטענתה הרגישה שאינה מתחברת אליו. הנחתי לה מכיוון ואין אף פעם הצלחה מלאה וצריך לאפשר לאנשים גם להתנגד בהתחלה. ראיתי שהיא העריכה את העובדה שאפשרתי לה לעזוב וקיבלתי זאת בחיוך. אני שמה לב לשפת הגוף שלהם, וכך אני רואה מי נמצא במקום נוח ומי לא. ישנם כאלו שבשלב העמידה עדיין מתקשים ורק בחלק השני של הישיבה מצליחים להיכנס לזה בצורה טובה.

נקודת מבט מגוף שלישי – מנחה וקבוצת אנשים באותו מתחם. המנחה מעביר את המשתתפים תהליך שמתחיל בנשימות לכיוון מקומות שונים בגוף כשכל אחד מהם מייצג מרכז אנרגטי שאמור לפתוח ולתת את האיכויות של אותו המרכז.

בתחילת התהליך נראה שלפחות חלק מהמשתתפים אינם מבינים או מתחברים אליו, אך ככל שהזמן עובר, דרך החזרתיות המרובה שבנשימה, יותר ויותר אנשים מתחברים לתהליך. אחת המשתתפות עזבה את המתחם ויצאה החוצה. חייה חייכה לעברה, אפשרה לה להרגיש הכי בנוח עם חוסר הנוחות מהתהליך. המשתתפת יצאה וחזרה פנימה לאחר מספר דקות.

נקודת הדיגום העיקרית מתוך התהליך הינה הדרך שבה חייה הגיבה כאשר אחת המשתתפות עזבה את המתחם. ניתן היה לראות שיש כאן קבלה והבנה מלאה של חייה לגבי המתרחש. היא לא ניסתה להניע אותה מלצאת, בוודאי לא נתנה לה הרגשה לא טובה, להיפך, בחיוכה ובנועם הליכתה יצרה מצב שבו המשתתפת חזרה למתחם אחרי כמה דקות כדי להמשיך את התהליך.

  1. 3.      סינון המידע, האפיונים ותבניות חשיבה

חדר סדנה.

15 משתתפים.

בוקר. מזג אוויר נאה. שמש בחוץ.

נוף גלילי יפה נראה מחלונות המתחם.

כולם עוצמים עיניים.

מוזיקה למדיטציה "צ'אקרה ברידינג". מקצב קבוע שחוזר על עצמו.

סינון המידע הינו מתוך נקודת עמדת תפיסה בגוף שני.

אחרי מספר דקות, אחת המשתתפות החלה לזוז באי נוחות, פקחה את עיניה, ונעמדה ללא תזוזה תוך כדי התבוננות במתרחש. מכיוון וכולם היו עם עיניים עצומות ואם עצמם, התבוננה בי (חיה) ועשתה לי תנועה עם הידיים שמשמעותה "הספיק לי"

הבנתי ישר שמשהוא משתבש, שהיא מרגישה במצוקה מהתהליך. ראיתי את עצמי הולכת לקראתה, מדברת איתה תוך כדי הכלת המצב שבו היא נמצאת, המרגיעה אותה, ומאפשרת לה להרגיש נוח עם עצמה. חייכתי אליה במאור פנים, נגשתי אליה, חיבקתי אותה מספר שניות, ואמרתי לה "הכל בסדר. כשתרגישי בנוח לחזור, אני פה".

תבנית החשיבה מתבססת על ההבנה שכל אדם הינו עולם בפני עצמו, ותגובתו לסיטואציה יכולה להיות שונה, ומתוך הבנה זאת, עלי לקבל כל סיטואציית תגובה – כאפשרית, והמקום שבו אני מאפשרת למשתתפים "להיות עצמם", הוא המקום שמאפשר להם לצאת, אבל גם להתחבר בחזרה לתהליך בזמן המתאים להם.

  1. 4.      ארגון תבניות למבנה לוגי לפי אסטרטגיית חשיבה

טריגר – משתתפת רוצה להפסיק את התהליך.

פעולה – דיבור פנימי  – אני חווה קשי מצד המשתתפת.

מבחן – העלאת תמונה חיובית של איך להכיל ולהרגיע את הקושי.

תוצאה – הגעה לאדם.

  1. 5.      השימושיות והאפקטיביות של המודל

במסגרת עבודתי בגני ילדים בהם אני מעבירה שיעורי "פעילות מתוך העצמה", נתקלתי במצבים בהם ילד מסוים אינו רוצה להשתתף בפעילות ומנסה להפריע לשאר ילדי הקבוצה – טריגר.

פעולה – דיבור פנימי – רואה קושי אצל הילד.

מבחן – העלאת תמונה חיובית כיצד אני מאפשרת לילד להיות עצמו ולחזור אח"כ לפעילות .

תוצאה – הגעה אל הילד.

דוגמה נוספת לבדיקת השימושיות והאפקטיביות של המודל (דיגום של חייה):

במהלך אחת ההפעלות בסדנא חייה חילקה את המשתתפים לקבוצות קטנות של ארבעה חמישה משתתפים. על כל קבוצה היה לשבת עם עצמה כאשר חברי הקבוצה התבקשו לענות על שתי שאלות אישיות: מה הפנטזיה שלי, ומה הדבר שאני הכי מפחד ממנו.

לאחר מספר דקות אחת המשתתפות כמה ועשתה את הדרך לעזוב את המתחם תוך כדי שדמעות מכסות את פניה.

למרות שבאותו רגע חייה היתה ליד קבוצה אחרת של משתתפים, היא היתה ערה למתרחש, מיד עזבה את הקבוצה והלכה לעבר המשתתפת שעשתה את דרכה החוצה.

כאשר היא הגיעה אליה, היא חייכה אליה בחום תוך כדי הפניית שפת הגוף שלה אליה. הן עמדו מספר דקות אחת ליד השנייה, דיברו, התחבקו, חייה חזרה למתחם, הבחורה יצאה מהחדר וחזרה אחרי כעשר דקות.

מניתוח המקרה לפי המבנה הלוגי, נראה כי גם בדוגמה זו,

הטריגר – הינו הרצון של אחת המשתתפות לעזוב את התהליך באמצע.

הפעולה שנעשית ע"י חייה, הינה זיהוי ההתרחשות ע"י  גירוי ויזואלי (ראיית המצב), ניתוח התמונה הכוללת של המתרחש  – הפעלת אסטרטגיה של טיפול בהתנגדות (דיבור פנימי אודיטורי – יש לה קושי, איך אני מלה עליה, העלאת תמונה חיובית שבה המשתתפת נרגעת וחוזרת לפעילות), הגעה לאדם קבלתו והכלתו, תוך כדי אפשור לאדם להרגיש בנוח עם עצמו גם אם הוא אינו נמצא עם שאר המשתתפים האחרים בהפעלה.

עמדת התפיסה של חייה נגזרת מגוף ראשון.

הערכים המכוונים את חייה בתגובתה הינם אהבת האדם וקבלתו באשר הוא. ישנם כאלה שהם פתוחים יותר, כאלה שפחות, ישנם כאלו שעברו בחיים דברים שהיו רוצים לדבר עליהם וישנם כאלו שלא, המרחב בו מתנהלת הסדנה הינו מרחב שמאפשר לכל אחד להרגיש נוח עם עצמו.

האמונה המנחה את חייה שמרחב מאפשר ומכיל יביא בסופו של דבר את האדם להיפתח ו"להשיל" מעצמו את הפחדים והטרדות העוטפות אותו. המיומנויות הנדרשות ממנה לשם כך הינן קוגניטיביות שמאפשרות לה להבין את המתרחש, וגם מיומנות לשונית מורכבת המסוגלת להתמודד עם מצבו של המשתתף תוך כדי אמירת הדברים הנכונים המכילים והמאפשרים לו להרגיש בנוח עם תגובותיו השונות יחסית מהשאר.

סגנון התקשורת של חייה בתוך הסיטואציה הינו הסגנון התומך. מבחינת הפרופיל האישיותי של חייה ניתן להבחין כי לחייה קיים מסנן יחסיות בכל הקשור לדומה ולשונה בתגובות האנשים, הבנה כי לאנשים שונים תגובות שונות וקבלת כל סוג של תגובה כלגיטימית.

בסיום ההפעלה, כל הקבוצה ישבה ביחד ושיתפה את אשר עברה. המשתתפת שיצאה החוצה, סיפרה בקצרה לקבוצה את אשר הרגישה והעלתה על נס את תגובתה ודרך ההתייחסות של חייה למה שהיה והדגישה שחזרתה למתחם היתה בעיקר בשל תגובתה של חייה לתחושותיה.

  1. 6.      פישוט המודל לצורה הפשטנית ביותר

טריגר – שיבוש המהלך התקין של ההפעלה. זיהוי העניין אצל חייה ע"י מערכת הייצוג הויזואלי.

פעולה ננקטת – דיבור פנימי עם עצמה והעלאת תמונה חיובית של מה שצריך לעשות על מנת להרגיע את המשתתפת ולגרום לה לחזור (התמודדות עם התנגדות), והתקרבות לעבר המשתתף – דיבור עם המשתתף, הכלתו, גרימת תחושה טובה אצל המשתתף, מאפשר לו לחזור להפעלה.

  1. 7.      זיהוי ובנייה תהליכים והתקנת מיומנויות.

על המנחה ללמוד להיות קשוב וערני למתרחש. להרגיש את המשתתפים. להיות בראייה פריפריאלית, לא לחשוב רק על מה שהוא צריך ורוצה לעשות עם הקבוצה אלא להשאיר גם מקום לדברים שלא בשליטתו הישירה, ולדעת להגיב במהירות וברגישות למתרחש, תוך כדי אפשור למשתתפים להרגיש בנוח בכל מצב שהם נמצאים בו.

מקצועיותו של המנחה מתגלה ברגעים כאלו בצורה טובה יותר מאשר כשההתרחשות אינה חורגת מהרגיל.

  1. 8.      קביעת מדדים לבחינת המודל

אחד המדדים העיקריים לבחינת אפקטיביות המודל הינו התגובה של המשתתף וחזרתו לרוגע נפשי.

תמיד קיימת האפשרות שהמשתתף יהיה נסער בצורה כזאת שתגובה המכילה של חייה לא תהיה מספיק טובה לסיטואציה.

משיחה שעשיתי עם חייה לאחר הדיגום העליתי בפניה את השאלה מה היה קורה אילו לא היתה מצליחה להרגיע את המשתתף, והיא לא היתה חוזרת לסדנה.

תגובתה של חייה היתה שהלמידה האמיתית שלנו כמנחים וכבני אדם היא הידיעה שלא תמיד הדברים מסתדרים כמו שאנחנו רוצים. במהלך שנותיה כמנחה היו מספר מקרים שבהם משתתף הרגיש שלא בנוח לו עם המתרחש ועזב את הסדנה באמצע. היכולת של חייה להבין ולהניח לאגו שלה בצד, לא לקחת את הדבר באופן אישי, יצר אצלה את הביטחון והידיעה שהיא מסוגלת לקבל ולהכיל כל סיטואציה, ומתוך המקום הזה שהיא נמצאת, היא מצליחה להקרין זאת למשתתפים שמרגישים איתה מאוד בנוח.

סיכום תהליך הדיגום

בתהליך דיגום זה, רציתי להבין מה אסטרטגיית הפעולה בטיפול מול התנגדויות שאותה

חייה, הדבר שהכי מצא חן בעיני ושחזר על עצמו היה היכולת שלה להגיב בצורה מעוררת נוקטת חייה החל מהרמות הלוגיות  – דרך הכנתה מבחינה נפשית לקראת סדנה –  ועד לדרך בה היא מעבירה את הסדנה בפועל ועד לסיומה המוצלח.

מהיכרותי עם הערכה למצב, מה שיוצר הערכה גבוהה מאוד אליה מצד משתתפי הסדנה הערים גם הם למתרחש. הדבר החוזר על עצמו בשיחות הסיכום של הסדנאות בהם נכחתי היה דברי הערכה הרבה שניתנה לחייה ע"י המשתתפים בעיקר ע"י אלו שחוו משבר כלשהוא במהלך הסדנה, והתייחסותם אל הדרך היפה שבה הגיבה חייה למצוקתם תוך כדי ציון העובדה שדרך התגובה של חייה היא זאת שבסופו של דבר החזירה אותם למוטב ולרוגע, ואפשרה להם לחזור ולקחת חלק במתרחש בסדנה והפיק ממנה את התועלת הרבה לעצמם.

מבחינתי, אני יכולה לקוות שבדרכי בכיוון זה, אדע להתבונן במצב, באתגרים ובבעיות התנגדות שמתרחשות במהלך הסדנאות באותה דרך וצורה בה חייה מתמודדת עם דברים אלו. המקום מלא ההערכה שיש לכל משתתף לתפיסתו לרגשותיו ולדרך פעולתו בסדנא יוצרים את המקום המאפשר והמקדם שכל אחד עובר בסדנא ומאוד יפה בעיני לראות את התגובות של האנשים לתהליכים ולמקום שזה לוקח אותם בהרבה מצבים יותר מטיפול פסיכולוגי של שנה .. כך שזה בעיני יכולת מופלאה שיש לחייה להגיע ולחבר אנשים אל עצמם ולתהליך שאותו היא רוצה להעביר בסדנא.

משיחות שהיו לי עם חייה, יכולתי לראות את הרמות הלוגיות שהנחו אותה, החל מרמת הסביבה שהיא נמצאת לקראת הסדנא, דרך ההתנהגויות שהיא מתנהגת והמיומנויות שיש לה לקבל ולהכיל כל אחד עד לאן שמתאים לו, דרך הזהות שיש לה והאמונה שמנחה אותה לקבל כל אדם ולהכיל אותו באשר הוא, והידיעה שיש לה על זה שהיא סוג של שליחה מאפשרת לה ולמשתתפי הסדנאות שלה, לקבל ולהיות הם עצמם. מאוד יפה לראות את זה ואני בהחלט רוצה ללמוד לטפל בהתנגדויות  כמו חייה וליצור את המקום המכיל המקבל ומאפשר לכל אחד להיות הוא עצמו ללא קשר למידת היותי מנחה טובה. אני בהחלט מאמינה שהתנהגות זו תהפוך אותי להיות מנחה טובה ומוצלחת יותר.- מקורס NLP MASTER PRACTITIONER