מחשבות על התמונה של מסי מחבק את התינוק

נכון אפשר לראות את זה  כצירוף מקרים חסר משמעות? שפשוט במקרה מסי שיחק בדיוק בקבוצה שהחליטה להגריל משפחות משכונת עוני בקטלוניה, ובדיוק לאמין ימאל הוגרל להיות עם מסי במפגש הזה,  בלי לתת משמעות  לרגע הזה?

הרי זה כמעט בלתי אפשרי לחשב את הסיכוי שבאותו היום בדיוק, שבו ימאל ומשפחתו זומנו לקאמפ נואו, מחלקת התקשורת של בארסה תבחר דווקא בליאו מסי! וש-18 שנים אח"כ הם ייפגשו בגמר גביע העולם, בו ימאל ייקח למסי את הגביע?

האם יכול להיות שזה לא רק אירוע מקרי, אלא אירוע שורשי ומכונן בחיי התינוק ימאל, שהשפיע ותרם לכך שהוא הפך לשחקן המוביל בנבחרת שזוכה בגביע העולם??

הסיטואציות האלו תמיד מרתקות אותי, וגורמות לי לשאול – מה עוד קרה שם?

ומה כל אחד מאיתנו יכול ללמוד מזה לחייו?

איך רגע כזה מתחבר למנגנוני הלמידה וההעצמה העמוקים ביותר שלנו?

אז בואו נראה מה המדע יודע להגיד לנו:

כוחו של אירוע שורשי (Root Event) ולמידה רגשית:

ביום יוצא דופן בו מגיעים צלמים ותינוק עובר חוויה מיוחדת, נוצרת השפעה רגשית חזקה. העוצמה של הרגע, המגע והאנרגיה יכולים להוות אירוע מכונן שמתווה דרך ויכול לתפקד כעוגן. המוח האנושי הוא מכונת למידה מופלאה.

הקסם של מודלינג ונוירוני מראה (Mirror Neurons):

למידה עמוקה לא חייבת מילים. המדע גילה שיש במוח שלנו תאים שמופעלים לא רק כשאנחנו מבצעים פעולה, אלא גם כשאנחנו מתבוננים במישהו אחר. כשאנחנו במפגש עם מצוינות וכישרון מטורף כמו של מסי (הגדול ביותר בכל הזמנים בתחומו), אנחנו פשוט סופגים את הווייב והתדר. כך, ימאל הקטן ספג את האנרגיה ברמה התאית.

שינוי יכול לקרות ברגע, ממשפט או מנוכחות בלבד:

אנחנו רואים שלמידה משמעותית לא תמיד דורשת תהליך ארוך. היא יכולה להתרחש בשבריר שנייה. שינוי יכול לקפוץ מרגע אחד פשוט של להיות עם מישהו, לספוג את האנרגיה שלו ולקבל ממנו השראה טהורה.

ראיתי את זה כל כך הרבה פעמים – שברגע מכונן קורה משהו בתת-המודע שנצרב לכל החיים.

כשהייתי בצוות של טוני רובינס ברומא, ביום האחרון, ביקשו מאיתנו להישאר אחרי שכולם הלכו. ואז טוני הגיע עם כובע ספורטיבי שעבורי שידר סוג של קלילות וחוסר רשמיות .

אני לא זוכר את כל מה שהוא אמר,

אבל יש משפט אחד שלא יוצא לי מהראש.

הוא הישיר מבט ובקול צרוד מאוד אמר: "בלעדיכם זה לא היה אותו דבר".

באנגלית "בלעדיכם" ו"בלעדיך" זו אותה מילה – YOU. ומבחינתי, זה מה ששמעתי והרגשתי.

אני יודע בוודאות שהמפגש הקצר הזה היה עבורי אירוע מכונן שהשפיע עליי. זה היה חזק במיוחד כיוון שלפני המפגש הזה, הייתי על הבמה עם חלק מהצוות. ברקע שמו את השיר "Time to say goodbye" עם הקול החודר של אנדראה בוצ'לי , והבטתי על אלפי העיניים שהיו בקהל מולי. חלקן נוצצות, חלקן דומעות .

אני כותב לכם עכשיו וממש מרגיש את החשמל שהיה שם באוויר. ועד היום, המשפט הזה של טוני הוא משהו שאני, בדרכים כאלו ואחרות, רוצה להעביר לכל מי שאני מלווה, לכל מי שמגיע אליי – לסדנה, לוובינר, או אפילו למי שקורא את הפוסט הזה:

"בלעדיך זה לא היה אותו דבר".

כן, בלעדיך, העולם לא היה אותו דבר .

הנה עוד רגע של סגירת מעגל:

סוף משחק גמר המונדיאל בארה"ב, מסי שרוע על הדשא עם דמעות בעיניים. ימאל ניגש אליו. פתאום מסי מתרומם ועומד על רגליו באצילות, וימאל מחבק אותו . בעיניי, לרגע אחד הם היו במימד אחר, כאילו ימאל מודה לו על העברת השרביט .

מוזמנים להרשות לעצמכם להביט שוב בתמונה – במבט של מסי ושל התינוק ימאל, והפעם הרשו לעצמכם גם להרגיש את הקסם שעובר שם

ואם אתם רוצים להשתתף בכנס האינטרנטי "הכל אפשרי" – 3 ימים של תהליכי מדיטציה  און-לייב  בשידור חי ליחצו כאן