אנילא מאמין שני כותב ז"ל ליד השם שלה
היכרתי את רונית לפני כעשור
היא הגיע לקורס הפרקטישנר
עם רצון לעזור לאחרים לחיות חיים טובים יותר
וגם פחד להביע את הקול הייחודי שלה
"אריה אני לא יודעת אם אני מתאימה לקורס,
אני לא יודעת אם אני אסיים,
אני לא יודעת אם אוכל להעביר הלאה"
ואם השיעור ומעבר שלה לקורס המאסטר
הבישננות ירדה והגאונות שלה החלה לצאת בעוצמה
לאחר שסיימה את הטריינר
התחברה לייעוד שלה והתחילה בעצמה
ללמד NLP : סדנאות וקורסי הכשרה שלמים
פרקטישנר ומאסטר. שמה יצא לפניה
כמורה שתלמידות שלה משנות את החיים שלהן
אחלרי המפגשים איתה, והיא התחילה לסוע
למקומות שונים בארץ
ולהעביר את הידע שלה לעוד ועוד
כל פעם ששמעתי על העשייה שלה הרגשתי גאה
ואז פתאום, מתפרצת מחלה נירולוגית אלימה
שבה התפקוד של המוח יורד יותר ויותר.
הפעם האחרונה שראית אותה היהת לפני מספר חודשים
לאחר שבעלה התקשר ואמר לי שהיא רואה סרטונים
שבהם אני מדבר על NLP
היא מקשיבה ומגיבה בדרכה
הרגשתי שאני חייב לבוא ולבקר אותה
נעמדתי מולה היא הסתכלה אלי בעיניים
אולי בוחנת , אולי מזהה
"מה אני יכול להזכיר לה?"
בום- כמו ברק עלה לי במוח הרגע
בו היינו מחוץ לכיתה רק אני והיא
"אריה, אני כבר שנים הולכת לטיפולים
התנהגותים/ רגשיים עם הבת של
ואחרי שצפיתי במשך שנים בטיפולים שונים
אני פתאום מבינה שנסיון הזה
בהתבוננות בטיפולים עם הידע שלמדתי
יכול לעזור לנשים אחרות"
יכולתי לשמוע את טון הדיבור שלה
זה היה הרגע של הטרנספורמציה
הרגע שהוציא אותה לעשייה.
וש/ם בתל השומר שנים אחרי אותו הרגע
אני מזכיר לה, ופתאום חיוך ענק
היא צוחקת , הפנים של בעלה והבת שלה
שעומדים לידה-מתמלאים באור.
"זה לא רגיל לראות אותה ככה " אומר לי בעלה
הוא מספר לי שתלמידות שלה ממשיכות לבוא ולבקר אותה
ומספרות ש"החיים שלהן מתחלקים לשניים
לפני שלמדו NLP אצל רונית ואחרי"
היא שוב יוצרת איתי קשר עין
אני מסתכל לה בעיניים
ועולים רגשות מעורבים
אני מיישיר מבט וחושב:
טוב שהספקת, להעצים נשים כמו רצית.
טוב שהספיקו להקליט שיעורים שלך,
עם ההסתכלות הייחודית שלך על החיים.
אמרתי לבעלה שאני מאמין שיש גם דברים שהם מעבר
להבנה של המודעות שלנו
ושיש אנשים שחיבור איתם הוא מעבר למודעות שלנו
זה היה רגע שבו היא שוב חייכה 
יצאתי בתקווה שקצת
חיזקתי את בעלה ואת הבת שלה והדודה שהיתה שם
וכמובן קיוותי שחיזקתי אותה,
הרגשתי שחוויתי חוויה רוחנית
שקשה לי לעלות כאן על הכתב
המשפחה תשב השבוע שבעה
ברח' בורוכב 2 פרדס כץ , בני ברק
כשאני כותב לכם אני יכול לשמוע את הקול
שלה כאילו כאן איתי בחדר
עם ההתלהבות הסוחפת שהיתה בו
אני בטוח שמלמעלה היא ממשיכה לשלוח את
האהבה שלה לבני אדם והרצון שלה שנראה את הטוב
דרך אגב זה הדבר האחרון שהיא כתבה אלי , לפני כמה שנים ,
כשביקשתי ממנה לכתוב מה הדבר הכי גדול שקיבלה מלימודי ה- NLP
( בתמונה רונית ינקוביץ חולקת שהגשימה חלום והעבירה קורס ראשון לאחר סיום קורס ההכשרה שעברה)
יהי זכרה ברוך,
בהערכה,
ד"ר אריה קגן
מייסד מכללת קגן