רק ביום שלישי בשבוע שעבר הוא הגיע לשיעור
לעשות את המבחן בקורס הפרקטישנר,
הוא חלק איתי שהמחלה חזרה הוא הגיע אחרי טיפול והיה אפשר היה לראות שפיזית הוא לא במצב הכי טוב,
אני זוכר שהוא סיים את המבחן הראה לי את הקלסר בו סיכם את החומר של הקורס בצורה מאד מושקעת.
היה במצב רוח טוב ונפרדנו בחיוך.
הוא היה אלוף הארץ בקרטה, בחור צעיר, שרצה להביא טוב לעולם
בחצי שנה האחרונה עשינו תהליך מרגש והוא נכנס לי ללב.
בשישי בבוקר, כמה דקות לפני השיעור שאני מלמד בשישי קיבלתי את הבשורה שגל מיכל הלך לעולמו.
נכנסתי לשיעור בסערה רגשית
חלקתי עם התלמידים תחושות ומחשבות שזה מעורר אצלי
ונוצרה שיחה מרגשת חלקנו רגשות שונים שעלו
חלק מהתלמידים הכירו אותו , חלק מהתלמידים לא הכירו
ועדין זה העלה בהם מחשבות ורגשות ומשמעויות שונות
גל רצה להעביר הלאה מהידע שלו
ולמרות שגל המשיך את המסע שלו
חשבתי איך כן יהיה אפשר ללמוד מהידע שלו
ולכן העלתי לכאן מספר דפים מהקלסר שלו
מתחת לדפים יש סרטון שגל ערך אחרי שנה של טיפולים
בעיני אפילו שאני לא מכיר את האנשים שבאו לבקר את גל
הסרטון הזה מזכיר כמה החיים בנויים מרגעים
וכל רגע בו אנו חווים קירבה הוא מתנה
(בימים הקרובים אעלה עוד –
תודה לרונית שהכירה לי את האדם המדהים הזה
ועזרה בצילום הקלסר)
[ngg_images source="recent_images" display_type="photocrati-nextgen_basic_imagebrowser" ajax_pagination="0" order_by="sortorder" order_direction="ASC" returns="included" maximum_entity_count="4"]
מדהים יצירתי ומקורי.
גל יקר ואהוב,
היית ילד גבר מיוחד במינך, גבוה כמו שחקן קולנוע ויפה תואר והכי הכי אני זוכרת את החיוך המושלם שלך עם האור בעיניים. גם כשכואב. הזכרונות שלי מימך מגיעים אלי בעיקר דרך מור שאהב אותך כל כך.
זוכרת כשהגעת אלינו הביתה בשיא המחלה הארורה הזאת, כשהידיים לא הפסיקו לגרד. רציתי לצאת מגידרי כדי להקל עליך, ואתה בכל זאת חייכת, דיברת כאילו זה חלק מהשיגרה ורק אחר כך הבנתי שזה סימן שהמחלה פעילה. אוף, לא ייאמן שאתה כבר לא איתנו. איך נעלמת ככה.
חושבת על הוריך המסורים ועל מה שהם עוברים שעה שעה. ועל אחיותיך שפתאום נעלמת להן מהחיים.
לעולם לא נשכח אותך, לעולם. גל אהוב שלנו.
יהי זיכרך ברוך
אילנה, אימא של מור.