תהליך בדמיון מודרך – מאת ניצן אשל פלדמן

אני מזמינה אותך לשבת או לשכב בתנוחה שנוחה לך ולעצום עיניים. אפשר גם להישאר עם עיניים פקוחות ולאפשר לעפעפיים להיות כבדות עד שהעיניים נעצמות מעצמן. ניקח שאיפה עמוקה ונשיפה של האוויר דרך הפה. ועוד שאיפה ונשיפה . כל שאיפה ממלאת אותך בחמצן טרי , אנרגיה חדשה וחיוניות וכל נשיפה משחררת את מה שמיותר ולא נחוץ כרגע. מחשבה שעולה ,אולי תחושות בגוף , כל מה שאפשר לשחרר כרגע. עוד שאיפה ונשיפה משחררת. ועכשיו כשאת שואפת ונושפת, את יכולה להרגיש איך כל נשימה כזו מרפה את הגוף, את שרירי הפנים , הידיים , הצוואר , הכתפיים, האגן שוקע מטה. וככל שאת ממשיכה לשאוף ולנשוף כך הגוף מרפה יותר ויותר.  את מוזמנת להוסיף צבע שמעורר בך הרגשה נעימה. תני לו להתפשט בכל הגוף, שימי לב איך הוא ממלא אותך דרך קודקוד הראש לאורך כל הגוף עד לכפות הרגליים ולאדמה . אולי הוא משרה בך עוד תחושת רוגע ואת יכולה להרגיש רגועה ומשוחררת יותר או כל תחושה אחרת שנעימה לך. בזמן שאת נותנת לתחושה הנעימה להתפשט בגופך את מוזמנת להתחיל ולדמיין את עצמך במקום נעים. אולי מקום שהיית בו בטיול, או מקום דמיוני , בים , ביער … את יכולה לשים לב לתחושות שעולות בך במקום הזה. ברגש, בגוף ולקחת עוד שאיפה ונשיפה. את מתחילה לראות בעיני דמיונך אגם כחול ויפה. קרני השמש מנצנצות עליו. ומעבר לאגם ישנו הר גבוה. את יודעת ומרגישה בליבך כמה מדהים יהיה לעלות על ההר ולהביט מלמעלה על הנוף. על גדות הנהר מחכה עבורך סירה המוכנה להשיט אותך אל העבר השני בו נמצא ההר. אולי את רוצה להשיט לבד את הסירה. אולי יש מישהו המוכן להשיט אותה יחד איתך. את מתקדמת לעברה ומתחילה לשוט באגם היפה לכיוון ההר.  את נהנית מהנוף סביבך ומהגלים הקטנים המנענעים את הסירה. אולי האגם שקט ורגוע ללא גלים בכלל. וככל שאת מתקרבת לעבר הגדה השנייה כך את הופכת לרגועה ובטוחה יותר שאת בכיוון הנכון או כל תחושה אחרת שנעימה לך כרגע. הגעת לגדה השנייה. את מודה לסירה שהשיטה אותך ועזרה לך לחצות את האגם ואם הייתה עוד דמות שסייעה לך את מודה גם לה ומתחילה להתקדם לכיוון ההר. הביטי בו. מה הגובה שלו. איך הוא נראה. האם יש כמה שבילים למעלה או שביל אחד ברור. בחרי בדרך שהכי זמינה ומתאימה עבורך כרגע. ולפני שאת מתחילה לטפס אני מזמינה אותך להרגיש ולבחור איזה מטען את יכולה להשאיר למטה כך שתחושי קלילה יותר ויקל עלייך את הטיפוס. זה יכול להיות חפץ מוחשי, תיק שאולי מלא בדברים מיותרים כרגע שאפשר לשים בצד ולהשאיר רק את מה שחשוב. אולי מחשבה מסוימת, רגש שאפשר להניח בצד לרגע. כל מה שאת מרגישה שיכול להקל עלייך. קחי לך רגע ועוד שאיפה ונשיפה. עכשיו כשאת מרגישה קלילה יותר את יכולה להתחיל לטפס על ההר. את עושה זאת בקלות ובבטחה. וככל שאת עולה יותר ויותר את מרגישה יותר חזקה ועוצמתית, מתחזקת בך האמונה בעצמך ובכוחותיך הפיסיים והנפשיים.  אולי בדרך מצטרפת אלייך דמות שמעוררת בך השראה ועוזרת לך לטפס מהר יותר וגבוה יותר ואת מתחילה לראות את פסגת ההר המתקרבת. כן. הנה. עוד רגע ואת שם. ועכשיו הגיע הרגע בו הגעת אל פסגת ההר. את יכולה לראות את הנוף היפיפה הנשקף מול עינייך. את יכולה גם לראות את כל הדרך שעשית עד שהגעת לפסגה. ואת מתמלאת בתחושת סיפוק וגאווה. בדיוק, כך. אולי את עדיין עם הדמות שליוותה אותך. אולי את לבד מרגישה את הרוח הנעימה נושבת על פנייך ושיערך. וככל שאת מתמסרת להנאה שברגע הזה , שהצלחת להגיע לפסגת ההר , את מרגישה שאת מתמלאת עוד ועוד בעוצמה , שמחה וביטחון במי שאת ובדרך שעשית. את יודעת שאת יכולה ומסוגלת ויש בך את כל הכוחות שאת צריכה כדי להצליח. וכל זה זמין וטבעי עבורך בכל רגע שתרצי ותבחרי. בכל סיטואציה מאתגרת שעומדת לפנייך בעתיד ובכל מטרה שתרצי להשיג, את יכולה להיזכר בתחושות המעצימות במסע הזה שעשית כל הדרך עד לפסגת ההר. ולקחת מהתהליך הזה את כל מה שנכון עבורך. את מוזמנת לקחת נשימה עמוקה. שאיפה ונשיפה. לאט לאט נחזיר את המודעות לכאן ועכשיו . נתחיל להניע בעדינות את קצוות הגוף, אצבעות הידיים, אצבעות כפות הרגליים, נחזיר את התחושה לכתפיים, הצוואר , שרירי הפנים. קחי את הזמן להרגיש חזרה את הגוף, המגע על הספה . את מתחילה להרגיש רעננה וערנית יותר ויותר. ובזמן שלך פקחי את העיניים. ועכשיו כשאת עם עיניים פקוחות, רואה את החדר סביבך וחזרת לכאן ועכשיו , את יכולה לשים לב לתחושות הגוף, למחשבות, לרגש שאולי צף. מה נשאר איתך מהתהליך , אולי יש תובנות חדשות להמשך… וכשתרגישי מוכנה , אם תרצי, את מוזמנת לשתף מהחוויה שלך ובכל מה שמרגיש לך נכון כרגע.

ניכתב ע"י ניצן אשל פלדמן בוגרת מכללת קגן 
מתוך קורס NLP PRACTITIONER

Wheat field with blue sky and fluffy clouds with little forest in the background…