מסע בדמיון לחולה הסובלת מכאבי פרקים

מסע בדמיון לחולה הסובלת מכאבי פרקים

מאת:פזית ליזרוביץ

שלב א' – התרעננות

את הבוקר פתחי במקלחת מרעננת. יש בי משהו שמאמין שלפני זיכוך הנשמה והנפש – יש לטהר גם את הגוף

ולשטוף ממנו את חלומות הלילה.

שלב ב' – הרגעת הגוף וטיהורו

מצאי לך פינה מוצלת בחצר, עצמי את עינייך, דמייני כדור של אור לבן מעל לראשך, קחי שלוש שאיפות ארוכות

ועמוקות לריאותייך ונשפי אותן באיטיות. השאיפות מושכות אליהן את האור שיורד אט אט מהכדור וחודר אל תוך

גופך דרך מצחך. כל שאיפה מטהרת ומזרימה את האור לכל חלקי הגוף : הראש, הצוואר, הריאות, הלב, הקיבה,

הכליות, הידיים, המותניים, הבטן, האגן, הירכיים, הברכיים, כפות הרגלים והבהונות. כל נשיפה מוציאה החוצה את

ה"אבק" שהצטבר שם, את ה"פסולת הנפשית" שמתבטאת בצורות שונות כגון : פחד, מתח, כעס, קנאה, שנאה,

עצב, מרירות, ושאר תכונות שליליות. את יכולה לחוש בחמימות נעימה שהאור מפזר תוך כדי תנועה בגופך.

שלב ג' – מסע אל המציאות הרצויה בעזרת דמיון מודרך

דמייני שאת יושבת על ענן לבן. הוא נראה בדיוק כמו צמר גפן רך, אוורירי ונעים למגע. השמיים כחולים ומלאים

בענני נוצה. את מתערסלת לך בענן, נהנית מהשקט, השלווה, הרכות ושאר תחושות מרגיעות.

משב רוח קל מסיע את הענן אל עבר ארץ רחוקה, אל מרחבים ירוקים ושדות מדהימים של חמניות, סיגליות,

כלניות וזנים נוספים של פרחים בשלל צבעים מרהיבים. מזווית העין את יכולה להבחין במעיין תכול ובו מים צלולים

וטהורים. את נפעמת מהנוף שנגלה למולך, נוף עליו קראת באגדות קסומות מימי ילדותם של ילדייך.

משב הרוח פוסק והענן נעצר על מנת לאפשר לך להכיל את המראות הקסומים שנגלים לעינייך. שביל תכול יוצא מהענן

ומאפשר לך לפסוע עליו בבטחה, הוא מוביל אותך אל מרבדי הפרחים ואל דמות טיבטית עם גלימה לבנה הממתינה לך

בקצה השביל, ממש בסמוך למעיין.

בהגיעך אל הדמות, את מבחינה בפניו הטובות והקורנות של נזיר בשנות השבעים לחייו, יתכן וכבר ראית אותו מתישהו

בזמן עבר. הוא קד לך קידה קלה, אות לנימוס וענווה ומסמל בעדינות שתבואי אחריו.

אתם צועדים בשביל עפר מתפתל, נכנסים לתוך יער עבות מרהיב ביופיו, עדים לשקט השורר סביב כשרק ציוץ הציפורים

מפר את הדממה. יש המון עצמה בדממה הזו. בצידי השביל, את מבחינה בסנאים קטנטנים ובשאר חיות יער ידידותיות

המתרגשות מנוכחותך. בדומה לנזיר, גם הם מקבלים את פנייך באהבה רבה.

לאחר רבע שעה של צעידה קלה, אתם מגיעים למנזר מרהיב ביופיו. אתם חולצים את סנדליכם בכניסה ופוסעים בדממה

לתוכו. ריח של לבנדר נישא באוויר, עדות לקטורת שדולקת באופן תמידי. על הקירות החיצוניים חרוטים ציורים מרהיבים

מעוטרים בפיסות זהב.

בהגיעכם לפתח אולם התפילות, אתם מדליקים נרות, פוסעים אל מרכז האולם ומתיישבים על שטיח ורוד שעליו מפוזרים

עלי ורדים ושושנים. הנזיר מבקש שתושיטי את כף ידך השמאלית לעברו ומניח בעדינות עלה ורוד בתוכה. את סוגרת את

כף ידך ומקרבת אותה באיטיות אל בטנך. עינייך נעצמות אט אט ותחושת נעימות חמימה יוצאת מאגרופך הקפוץ אל עבר

מקלעת השמש. החמימות מציפה את איברי הבטן, מתפזרת אל חלל הגוף ובהגיעה אל הפרקים – את חשה בעיסוי פנימי

קל ועדין המרפא את הרקמה שמצפה את חלל המפרק ומקל על האיברים שאחראים על תנועות גופך. התחושה המיוחדת

הזו נמשכת מספר דקות ולאחר מכן את חשה בנגיעה קלה במצחך. את פוקחת עיניים בהדרגה, משחררת את אגרופך

באיטיות ומבחינה שהעלה הוורוד כבר אינו שם עוד. את יודעת שהוא מונח בתוך גופך ומזרים חיוניות ובריאות אל המפרקים

שצמאים לכך.

את מדליקה נר נוסף, קמה ממקומך, פוסעת לעברה של במה נמוכה ומניחה את הנר על מרבד של עלים סגלגלים. בעודך

מתכופפת, את חשה שתנועותייך קלות יותר, משוחררות יותר וגמישות יותר. תחושת בטן מסמנת שהגיעה העת לעזוב.

את מצטרפת לנזיר, עוזבת את האולם, פוסעת לפתחו של המנזר, נועלת סנדלייך ומבחינה ששביל העפר מלא בעלים יבשים

לכל אורכו. עלים בשלל צבעי הקשת. בעודכם פוסעים חזרה לעומק היער, את מביטה שוב בחיות הידידותיות ומנופפת להם

כמחוות תודה ולהתראות.

בקצה השביל, את מבחינה במרבדי הפרחים, במעיין הצלול ובשביל התכול והבטוח שיוביל אותך חזרה אל הענן.

לפני שאת עולה עליו, את קדה קידה עמוקה לנזיר ומודה לו על אדיבותו ומתנתו. בעודו נפרד ממך לשלום ופוסע חזרה

שלב ד' – התעוררות (בהנחה והמסע בדמיון מתרחש בשעת הבוקר)

את מרפה בהדרגה מההתרגשות אליה הביא אותך המסע על הענן. האור המציף את גופך – יורד וממשיך דרך כפות רגלייך

אל אמא אדמה המשקפת את אנרגיית החיים ואשר מקנה קרקע פורייה לזרע שזה עתה שתלת. באיטיות, את חוזרת אל ההווה,

אל הגינה בה הנך נמצאת, אל העצים המצלים, אל ציוץ הציפורים, אל החתולים שהחלו לבקש תשומת לב ואל אמונה אבסולוטית

בבריאות המציפה את גופך, אמונה שאינה נופלת מהעובדה שקרני שמש ראשונות יופיעו שוב מבעד לתריסי חדרך, ממש בבוקרו

של יום המחר.

להלן נתונים שיכולים לתרום לאפקטיביות המסע (מאת פזית לזירוביץ):

כללי : רצוי להיעזר באדם נוסף (חבר, בן/ת זוג, קרוב משפחה) שיקריא לכם את המסע.

השעה :שעת בוקר מוקדמת או שעה שבה הרעש הסביבתי אינו מפר את שלוותך.

המקום : אחד החדרים השקטים בדירתך.

התאורה : נר או שניים שמספקים אור מעומעם.

המוסיקה : מוסיקת עולם שקטה ומרגיעה, ללא מילים רק מנגינה מלטפת (לא חובה).