ציפי טלבי: על הוראה ו-nlp

לא רוצים ללמוד – רוצים להשתגע – ציפי טלבי

אני מורה לתנ"ך ולתקשורת בבית ספר תיכון, בשנתיים האחרונות למדתי אצל אריה קגן NLP.

הלכתי ללמוד NLP לעצמי. התברר לי שאפשר לשלב את הטכניקות האלה בעבודת ההוראה.

עובדה שמשמחת אותי, את תלמידי, ועושה אותי מורה טובה יותר.

במאמר אציג איך משתלבת תורת NLP בעבודת ההוראה שלי.

הלכתי לשיעור, קצת עייפה, הפרק הוא סיפור עלייתו של אליהו במרכבות אש השמיימה. סיפור מדהים ומורכב. ידעתי ששיעור זה דורש ממני הרבה ריכוז, ועבודה.

נכנסתי לכיתה ולבי צנח, הבנים עמדו ליד השולחנות ותופפו במרץ רב.

הם עשו עבודה טובה, הקצב היה טוב, הם היו נרגשים ואי אפשר היה לעצור בעדם.

ידעתי שאין לי שום סיכוי נגדם.

משום מקום הגיעה הברקה –

בקשתי שכל הכיתה תתופף יחד איתם. הייתה התלהבות והסכמה. עברו מספר דקות עד שכולם למדו לעבוד לפי הקצב. בינתיים אני רשמתי על הלוח את נושא השיעור., סימנתי נוכחות ביומן וכד'.

הרמתי ידי לעצור לרגע את התיפוף ואכן הוא פסק.

"אתם פשוט נפלאים. איך ידעתם שדוקא היום אנחנו צריכים אפקט כל כך דרמטי?" "תיפוף אדיר לכבוד הכיתה _(שם הכתה)", – היה תיפוף אדיר.

"אנחנו עומדים לקרוא פרק מאוד דרמטי, אליהו עולה בסערה השמיימה, שדורש אפקטים מאוד מיוחדים ולכן בכל פעם שאני ארים את היד אתם מתופפים כאשר אני מרימה אותה פעם שנייה אתם מפסיקים, מוכנים"?

איזו שאלה? בטח שהיו מוכנים. עשינו שני נסיונות, אני מרימה יד אחת והכיתה רועמת, יד שניה ודממה מבורכת יורדת עלינו. ויצאנו לדרך,.

אני קוראת בפרק, ובכל פעם שנזכרת העובדה שאליהו עומד להילקח, אני מרימה יד והם מתופפים, הם מפסיקים כאשר אני מרימה אותה בפעם השניה. כולם היו קשובים, כולם היו דרוכים ומאושרים – לא כל יום מתופפים בשיעור תנ"ך.

עם סיום הקריאה בעזרתם האדיבה של כל נותני הקצב והשולחנות. היה דיון, האם צדקתי בסימנים שלי, אולי היה צריך לתופף יותר, אולי פחות. מה היו השיקולים, אולי להם יש דרך טובה יותר . הם דברו על העשייה שלהם, למעשה הם דנו במבנה הפרק.

השיעור היה טוב.

למחרת לימדתי פרק זה בכיתה אחרת. הפעם מראש ביקשתי מהם לתופף, התוצאה היתה זהה, שיתוף פעולה מלא ושיחה עירנית ועניינית. אני יודעת שמעתה אני אלמד פרק זה רק בשיטת התיפוף….

רק אחרי מספר ימים נזכרתי בסיפור של אריה על רינגו סטאר, שהגיע ללהקת החיפושיות במקום פיט בסט.והקהל ביקש בקול רם את פיט בסט, המתופף הראשון של הלהקה. רינגו תופף לקצב הקריאות של הקהל, וכאשר היו עמו, עבר לקצב שלו וקנה את לבם.

עשיתי משהוא דומה,שקוראים לו בשפת ה-NLP הצטרפות והובלה..

מסקנה, לא להתעמת, לזרום ואחר כך להוביל.

כאשר ילד או כיתה מביעים רגשות להצטרף אליהם על מנת ליצור אמפטיה וכשהיא מושגת להוביל לכיוון אחר, הילד או הכיתה ילכו ברצון.

כך גם בשעת אפס , כולם מנומנמים, רוצים להרוג אותי את בית ספר ואת עצמם.

אני מנסה להעיר אותם בכל דרך, מלבד שפיכת מים קרים עליהם… שום דבר לא מזיז אותם.

אבל בבקר שאמרתי להם "איזה כף היה להישאר עוד קצת במטה. מי הפושע שהוציא אתכם ביום כזה מהמטה?" מיד התעוררו כולם, שפכו חמתם על כל העולם, הבטיחו לי שבעתיד הם לא יקומו מהמטה לעולם לפני שתיים בצהרים, ואחר כך עברנו בקלילות לנושא השיעור, על פי חוק, תקן, ואתיקה מורית מקצועית.